פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"ב
9930/01
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש:
אורי
פרנק
נגד
המשיב
:
שירות בתי-הסוהר
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.11.01 בעע"א
1812/01 שניתנה על-ידי סגן-הנשיא ד' בר-אופיר
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד
אבי ליכט
החלטה
המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר של 5.5 שנים, עתר לבית-המשפט המחוזי בדרישה כי יינתן לו להחזיק איתורית ("ביפר") בין כתלי בית-הסוהר.
בית-המשפט המחוזי דחה את עתירתו לאחר שקבע כי החלטת המשיב שלא להתיר למבקש להחזיק באיתורית היא סבירה. זאת, בין היתר, נוכח חוות-דעת ראש מחלקת הביטחון של שירות בתי-הסוהר, שהוצגה בפני בית-המשפט המחוזי, הקובעת כי באמצעות מכשיר האיתורית ניתן לקבל ולהעביר מידע בזמן אמת, באופן המעורר חשש כי ייעשה באיתורית שימוש לצורך ביצוע מעשים פליליים.
מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור.
בתגובה לבקשה הסביר המשיב, כי בין כתלי בתי-הסוהר מוטלות מגבלות על הקשר שאסירים יכולים ליצור עם מי שנמצא מחוץ לבית-הסוהר. תכליתן של מגבלות אלו, הסביר המשיב, היא למנוע העברת מידע בזמן אמת לאסירים, אשר עשויה לאפשר תיאום בין אסירים השוהים באגפי בית-הסוהר השונים וביניהם לבין גורמים שמחוץ לבית-הסוהר, וזאת לגבי העברות סמים או ביצוע עבירות פליליות אחרות. עוד טען המשיב, כי מגבלות אלו מוטלות בהתחשב באיזון הנדרש בין זכויותיו של האסיר לבין הצורך להבטיח אינטרסים אחרים, כגון משמעת, ביטחון או שמירה על הסדר. המשיב הסביר, כי, למשל, חל איסור על אסירים לקבל שיחות בטלפונים ציבוריים המותקנים בבתי-הסוהר, אלא שהאסירים רשאים ליזום שיחות; וכי מתן אפשרות להשתמש באיתורית מסכל את האפשרות לפקח על העברת מידע בזמן אמת. עוד נטען, כי מגבלה זו, שאינה מונעת מן המבקש מליצור קשר בדרכים אחרות עם מי שברצונו, היא מידתית. לבסוף ציין המשיב, כי המבקש נמנע מלהסביר מהו הצורך המיוחד שלשמו הוא נזקק לאיתורית, ושאינו ניתן לסיפוק על-ידי שימוש באמצעי תקשורת אחרים.
דין הבקשה להידחות. כעולה מתגובת המשיב, ההחלטה בעניינו של המבקש נתקבלה לאחר שנשקל מכלול השיקולים הרלוואנטיים, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה בטבת תשס"ב
(9.1.02).
ש
ו פ ט ת