רע"ב 9991/04 נחום עמוס נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' טל ) אשר דחה את העתירה שהגיש המבקש.

המבקש מרצה עונש מאסר עולם בעקבות הרשעתו בעבירת רצח. למבקש אושרה בעבר יציאה לחופשות מהכלא אולם בעקבות מידע שהתקבל מהמשטרה עצר שירות בתי הסוהר את חופשותיו של המבקש. המבקש עתר נגד החלטה זו ובית המשפט המחוזי דחה את עתירתו לאחר שעיין בחומר שהוצג לו וסבר כי מהחומר עולה שמהמבקש נשקפת סכנה אם יינתן לו לצאת לחופשה (עע"א 1109/04). לאחר שנדחתה עתירה זו הגיש המבקש שתי עתירות נוספות כנגד ההחלטה שלא להוציאו לחופשה וגם שתי עתירות אלו נדחו. בעתירה האחרונה שב ועיין בית המשפט המחוזי בחומר המודיעיני אודות המבקש ומצא כי החשש שיציאת העותר לחופשה תסכן אחרים הוא חשש מבוסס ועל כן אין לשנות מהחלטת שירות בתי הסוהר. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה דנן אין מתעוררת שאלה משפטית כאמור ועל כן אין מקום ליתן רשות ערעור. מעבר לנדרש יצוין כי לגופה של הבקשה על פניה לא נפל פסול בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי עיין בחומר המודיעיני שהוצג בפניו וקבע כי מדובר בחומר מעודכן המקים חשש ממשי בדבר יציאתו של המבקש לחופשה. אין בקביעה זו כשלעצמה, שהיא בגדר ממצא של בית המשפט, כדי להקים עילה למתן רשות ערעור.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.