רע"פ 10008/05עבדאל חאלק אבו סאלח נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 308/04) בגין 18 עבירות של אי הגשת דו"חות מס, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) בקשר עם סעיף 67 לחוק מס ערך מוסף ויחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש עסק כנגר ולא הגיש 18 דו"חות מס ערך מוסף תקופתיים מחודש ינואר 2001 ועד נובמבר 2003.

בית-משפט השלום בקריות (כבוד סגן-הנשיא א' מגן) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום – על-פי הודאתו – וגזר עליו עונש של שני חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בנוסף, הפעיל בית-המשפט עונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, אשר היה תלוי ועומד כנגד המבקש, כך שבפועל נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל. בגזר-דינו ציין בית-המשפט, כי לאור הקשיים הרבים בהם נתקל בהבאתו של המבקש להתייצב בפניו, אין הוא דוחה את תחילת ריצוי העונש עד לקבלת חוות-דעת הממונה על עבודות השירות. עם זאת ציין בית-המשפט, כי באם יימצא המבקש מתאים לעבודות שירות, ידון באפשרות ריצוי יתרת העונש בדרך של עבודות שירות.

על החלטתו של בית-משפט השלום שלא לדחות את מועד תחילת ריצוי העונש עד לאחר קבלת חוות-דעת הממונה על עבודות השירות, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בהסכמת הצדדים, הורה בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א' שיף) על הכנת חוות-דעת של הממונה על עבודות השירות בעניינו של המבקש, כדי שבית-המשפט המחוזי יבחן האם יש מקום לאפשר למבקש לרצות חלק מעונשו בדרך של עבודות שירות. לאחר קבלת חוות הדעת, קיבל בית-המשפט, ברוב דעות, את הערעור בחלקו, בקובעו, כי המבקש ירצה מחצית מתקופת המאסר בדרך של מאסר בפועל ואת היתרה בדרך של עבודות שירות. בית-המשפט ציין בפסק-דינו, כי הגיע לתוצאה זו לאחר ששקל, מחד גיסא, את העובדה, שלחובת המבקש הרשעה קודמת בעבירות מס ערך מוסף ואת חומרת העבירות ומאידך גיסא, את נסיבותיו האישיות של המבקש ואת הציפייה שנוצרה אצלו לכך שירצה חלק מעונשו בדרך של עבודות שירות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא קבע, כי על עונש המאסר בפועל להיות מרוצה כולו בדרך של עבודות שירות, לאור הציפייה שנוצרה אצלו בנוגע לכך כבר מגזר-דינו של בית-משפט השלום ולאור נסיבותיו האישיות הקשות.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואף מקל עם המבקש, לאור נסיבותיו האישיות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת

חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בענייננו, מדובר במבקש, שעל-אף שהורשע כבר בעבר בעבירה של אי תשלום מס ערך מוסף ואף תלוי ועומד היה כנגדו עונש של מאסר על תנאי, לא נרתע מהעונשים שנגזרו עליו בעבר ושב וביצע עבירות מס. לאור זאת, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין מנוס מלהטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל. על משקלו של השיקול ההרתעתי לגבור בנסיבות המקרה גם לאור פסיקתו של בית-משפט זה בנוגע לצורך להטיל עונשי מאסר בפועל בעבירות כלכליות (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בנסיבות אלו, לא ראוי היה, כי המבקש יפתח ציפיות, לפיהן לא ייגזר עליו כלל עונש של מאסר בפועל. יתרה מכך, בית-המשפט המחוזי אכן התחשב בפסק-דינו בציפיה שנוצרה אצל המבקש לכך, שחלק מעונש המאסר בפועל ירוצה בדרך של עבודות שירות ועל-כן קבע, כי למרות חומרת העבירות וחזרתו של המבקש לדרכו הקודמת, ירוצה מחצית מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 27.10.2005, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 1.2.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.