רע"פ 10008/08 סופיאן יוסף נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בנצרת הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נטען, כי המבקש קשר עם אחר לזייף תעודת זהות, ומצויד בה התייצב אותו "אחר" במקומו למבחן עיוני לצורך קבלת רישיון נהיגה. בעקבות ההרשעה נדון המבקש לשישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות דעתו של הממונה על אותן עבודות, 18 חודשים מאסר על-תנאי, שנתיים פסילה וקנס בסך 20,000 ש"ח. הממונה על עבודות השירות לא מצא את המבקש מתאים לשאת במאסר בדרך זו, לאחר שנתגלו שרידי סם בבדיקת שתן שנערכה לו.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי וכוון כנגד גזר-הדין, נדחה, למעט עונש הפסילה שבוטל נוכח הסכמת המשיבה כי לא קמה עילה להשיתו על המבקש מלכתחילה. בדחותו את הערעור, קבע בית-משפט קמא, כי המבקש ביצע את עבירות הקשר והזיוף בתחכום רב, תוך כדי גיוס אדם אחר לצורך כך (פסקה 14 לפסק-הדין). עוד נקבע, כי לאחר כישלונו של המבקש בבדיקת סמים אצל הממונה על עבודות השירות, אין מקום לבחינה נוספת של אופן נשיאת המאסר.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטענתו, העונש שנגזר לו מחמיר עמו יתר על המידה, אינו עומד ברף הענישה הנוהג, ולא נותן משקל הולם לנסיבותיו האישיות ולעברו הנורמטיבי.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא, שככלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). עניינו של המבקש אינו מצדיק חריגה מהלכה זו, מאחר והוא נבחן בידי שתי ערכאות, ובכך די.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.