פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10026/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוניר כיאל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.10.06 בע"פ 1243/06 שניתן על-ידי כבוד סגן
הנשיא י' כהן, וכבוד השופטים: ה' ח'טיב וא' הלמן
בשם המבקש:
עו"ד מואנס ח'ורי
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי גרנות
החלטה
כנגד המבקש הוגש, ביום 20.10.03, לבית-משפט השלום בטבריה כתב אישום (ת.פ. 5218/03), המייחס לו שורה של עבירות גניבה בידי עובד בניגוד לסעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין ).
לפי הנטען בכתב האישום, שימש המבקש גובה כספים של חברת גבייה עבור המועצה המקומית מג'אר במחצית השנייה של שנת 2002. המבקש גבה כספים מחייבים, אך לא העבירם לחברת הגבייה או למועצה, אלא שלשלם לכיסו.
הצדדים הגיעו, ביום 28.4.04, להסדר טיעון בפני בית-משפט השלום. לפי הסדר הטיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום, שירות המבחן נתבקש לערוך תסקיר בעניינו והמשיבה התחייבה לטעון בהתאם לתסקיר. בהתאם להסדר הטיעון, קבע בית-משפט השלום (כבוד השופט ד' פורת), כי המבקש הודה בעובדות כתב האישום, אך נמנע מהרשעתו בדין.
ביום 2.9.04 המליץ שירות המבחן, כי המבקש יבצע שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ) בהיקף של 400 שעות במסגרת מועדון "הפוך על הפוך". באשר להרשעתו – ציין שירות המבחן, כי אומנם הוא מודע לכך שהרשעה עלולה להוות מכשול בדרכו המקצועית של המבקש, אולם בשל חומרת המעשים והחזרה עליהם הוא נמנע מהבעת עמדה בנושא.
המשיבה הסכימה, ביום 9.9.04, כי לאחר שהמבקש יתרום 5,000 ₪ לעמותת ניצ"ן בטבריה, יימנע בית-המשפט מהרשעתו ויוטל עליו של"צ, בעיקר בשל היעדר עבר פלילי והיותו של המבקש עומד בפני בחינות לשכת עורכי-הדין.
ביום 20.9.04 עתרו הצדדים לבית-משפט השלום לקבל את הסדר הטיעון. בית-משפט השלום (כבוד השופט ד' פורת ) קבע בגזר-דינו כדלקמן:
"הנאשם ירצה של"צ על פי האמור בחוות הדעת של שירות המבחן.
הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 400 שעות וישלים את המכסה תוך שנה מהיום.
הנאשם ימלא אחר ההוראות שינתנו לו ע"י האחראי במקום או ע"י שירות המבחן.
תחילת השל"צ תוך 60 יום מהיום.
שירות המבחן ידווח לבית המשפט על ביצוע השל"צ ועל סיומו.
הובהר לנאשם כי באם לא יבצע את השל"צ כנדרש, יוחזר עניינו לבית המשפט אשר יהיה רשאי לדונו מחדש, להרשיעו ולהטיל עליו כל עונש שימצא לנכון".
ביום 14.3.05 פנה שירות המבחן לבית-משפט השלום בבקשה לשנות את תוכנית השל"צ, כך שהמבקש יבצעה לא בעמותת "הפוך על הפוך", אלא ב"כפר הילדים" בכרמיאל, זאת לאחר שמבירור עם המבקש טען הוא,כי בשל תנאי עבודתו, בנוסף ללימודיו לקראת מבחן לשכת עורכי הדין, נבצר ממנו לבצע את הצו וביקש לבדוק לו מסגרת חלופית, שיכולה להתאים למערכת השעות שלו. עוד נכתב בבקשה, כי המבקש התחייב בפני שירות המבחן, כי יעמוד במשימתו בפרק הזמן שנשאר לו עד תום תקופת הצו.
ביום 17.3.05 נעתר בית-משפט השלום לבקשה ואישרה. בית-המשפט שב והבהיר למבקש, כי אם יפר את הצו, יוחזר עניינו לבית-המשפט, אשר יהיה רשאי לדונו מחדש, להרשיעו ולהטיל עליו עונש אחר.
ביום 4.1.06, בחלוף למעלה משלושה חודשים מהמועד שהיה על המבקש לסיים את ביצוע השל"צ, פנה שירות המבחן לבית-משפט השלום בבקשה לבטל את צו השירות, לאחר שהמבקש לא עמד בהתחייבותו, לא נענה למכתב התראה שנשלח אליו משירות המבחן, ולא הגיע אליהם אף לאחר שחלפה השנה שבמהלכה היה עליו לבצע ולסיים את השל"צ.
בית-משפט השלום קיבל, ביום 20.3.06, את בקשת שירות המבחן, ביטל את צו השירות והרשיע את המבקש בדין. בהכרעת דינו ציין בית-המשפט, בין היתר, כי "התנהגותו של המבקש מלמדת כי לא הפנים את הלקח, לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, לא הפיק את התועלת ממידת הרחמים, אשר בית-המשפט נקט כלפיו, לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו והתנהגותו נתפסת כהבעת אי רצון לתקן את דרכיו."
ביום 2.5.06 גזר בית-משפט השלום את דינו של המבקש בשנית והטיל עליו 6 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה שבה הורשע וכל עבירת פשע. עוד הטיל בית-המשפט על המבקש קנס בשיעור של 20,000 ש"ח, והורה למבקש לשלם פיצויים לשניים מהמתלוננים שכספם טרם הושב על-ידו. בית-המשפט הורה לממונה על עבודות השירות לשקול את התאמתו של המבקש לביצוע העונש בעבודות שירות.
ביום 13.6.06, לאחר קבלת חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות, הורה בית-משפט השלום, כי המבקש יתחיל בריצוי עבודות שירות ביום 25.7.06.
על הכרעת הדין מיום 20.3.06 - בה בוטל צו השירות והמבקש הורשע בדין – ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1243/06). בערעורו טען המבקש, כי על פניית שירות המבחן להחליף את מקום ביצוע השל"צ ועל החלטת בית-המשפט להיענות לפניה, ידע בדיעבד. לטענתו, היה על בית-המשפט לזמנו לישיבה בנוגע להחלפת תכנית השל"צ וכי היענות בית-המשפט לבקשת שירות המבחן בלא לקיים ישיבה בנוכחותו מנוגדת הן לסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], תשמ"ב-1982, המחייב נוכחות נאשם במשפטו, והן לסעיף 71א(ה) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, המחייב את בית-המשפט להסביר לנאשם את משמעות צו השירות. עוד הוסיף וטען המבקש, כי טעה בית-משפט השלום בבטלו את צו השירות, כאשר הבקשה לביטול הוגשה ביום 4.1.06, בחלוף פחות משנה מהיום בו אישר בית-המשפט לשנות את תכנית השל"צ.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא י' כהן והשופטים ה' ח'טיב ו א' הלמן ) דחה, ביום 31.10.06, את הערעור והורה למבקש להתייצב לריצוי עונשו, בתיאום עם הממונה על עבודות השירות, לא יאוחר מיום 1.12.06.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענתו, טעה בית-המשפט, כאשר התכנית לשינוי השל"צ אושרה ללא נוכחותו, קבלת הסכמתו ומתן הוראות לו בעניינה. כמו-כן, טוען המבקש, כי טעה בית-המשפט כשקיבל את בקשת שירות המבחן לבטל את צו השירות, למרות שהבקשה הוגשה טרם חלוף שנה ממועד שינוי תוכנית השל"צ. עוד מוסיף וטוען המבקש, כי טעה בית-המשפט, כאשר התעלם מטענתו, כי עשה הכל לביצוע השל"צ וכי המניעה לא באה מצידו.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, המבקש מעלה את אותן טענות שכבר העלה בפני בית-המשפט המחוזי ואשר נדחו על-ידו והבקשה אינה מעלה כל בעיה משפטית או ציבורית הראויה לליבון בערכאה שלישית.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת
חניון חיפה .
אף לגופו של עניין דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש טוען, כאמור, כי טעה בית-המשפט, כאשר התכנית לשינוי השל"צ אושרה ללא נוכחותו, קבלת הסכמתו ומתן הוראות לו בעניינה. ברם, הבקשה של שירות המבחן לשנות את תכנית השל"צ נולדה בהתאם לצרכיו, קשייו ורצונו של המבקש ולאחר שהמבקש לא הצליח למלא אחר צו השירות בהתאם לתכנית הראשונה. בנסיבות אלה נראה לי, כי טענת המבקש, לפיה לא ידע על השינוי בתכנית, תמוהה מאוד.
יתרה מכך. סעיף 71א(ה) לחוק העונשין קובע:
"בית המשפט יסביר לנידון בלשון פשוטה את משמעות הצו, את מטרת השירות ואת פרטיו, ויזהירו שאם לא ימלא אחר הצו יהיה צפוי לתוצאות האמורות בסעיף 71ד; בית המשפט לא יתן צו שירות אלא אם הביע הנידון את נכונותו למלא אחר הורות הצו".
אין בסעיף 71א(ה) לחוק העונשין כל הוראה, המחייבת את בית-המשפט לשוב ולמלא את הוראות הסעיף בכל פעם שעולה צורך בשינוי בתכנית השל"צ. סעיף 71ב(ב) לחוק העונשין מסמיך את בית-המשפט לעיין מחדש בצו ולשנותו "כפי שיראה לצודק בנסיבות העניין" ואין השינוי מותנה במילוי חדש של סעיף 71א(ה) לחוק העונשין.
עוד טוען המבקש, כאמור, כי טעה בית-המשפט כאשר קיבל את בקשת שירות המבחן לבטל את צו השירות, למרות שהבקשה הוגשה טרם חלוף שנה ממועד שינוי תכנית השל"צ.
טענה זו דינה להידחות. עם השינוי בתכנית השל"צ, התחייב המבקש עצמו לקיים את התכנית החדשה בתוך השנה שבה ניתן גזר-הדין. בנסיבות אלה, לא ברורה לי טענת המבקש, כי בקשת שירות המבחן לבטל את הצו הוגשה עוד בטרם חלפה שנה ממועד שינוי תכנית השל"צ.
לבסוף, טוען המבקש, כאמור, כי טעה בית-המשפט, כשהתעלם מטענתו שעשה הכל לביצוע השל"צ וכי המניעה לא באה מצידו.
אף טענה זו דינה להידחות מכל וכל. הן בית-משפט השלום והן בית-המשפט המחוזי קבעו, כי המבקש לא עשה את המינימום הנדרש ממי שהוטל עליו צו שירות. כידוע, בית-משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור (ראו, למשל, ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 625, בעמ' 631-632). בנסיבות אלה, אף בטענה זו לא מצאתי כל עילה להתערבותו של בית-משפט זה.
מנסיבות המקרה עולה, כי בצדק קבעו הערכאות הקודמות, כי התנהגות המבקש מלמדת, כי לא הפנים את הלקח, לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, לא הפיק את מידת הרחמים שננקטה כלפיו ולא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, כל זאת לאחר שהתחייב לעמוד במשימתו וכשהוא ערב הסמכה לעריכת-דין. למעשה, בחר המבקש שלא לעשות דבר. כך למשל, הוא לא פנה בכתב לשירות המבחן בבקשה למתן אורכה ולא פנה לבית-המשפט להודיע כי בשל נסיבות כאלו ואחרות נבצר ממנו לקיים את צו המבחן. בנסיבות אלה, שוכנעתי, כי אין למבקש להלין אלא על עצמו.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לממונה על עבודות שירות.
ניתנה היום, ל' בשבט התשס"ז
(18.2.2007).
ש
ו פ ט