רע"פ 1005/01 גור המל נ. שב"ס

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.העותר הינו אסיר בכלא איילון המרצה עונש מאסר עולם בגין רצח. עניינה של העתירה בדרישת העותר כי המשיב יאשר לבני משפחות האסירים להזדהות בעת ביקוריהם בכלא באמצעות רשיון נהיגה עם תמונה ולא יחייב לענין זה הצגת תעודות זהות.

2.העותר הגיש ביום 27.4.00 עתירת אסיר זהה בתוכנה לעתירה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עע"א 1460/00). עתירה זו נדונה ונדחתה ביום 5.7.00 בהחלטה מנומקת על ידי בית המשפט (כב' השופטת ברוש) משמצא כי על פי פקודת בתי הסוהר ניתן להציג לשם זיהוי מבקר תעודה מן התעודות המנויות בה ותעודת זהות בכלל זה, אולם רשיון נהיגה אינו נכלל בהן. הטעם לדרישת הזיהוי באמצעות אחת התעודות המפורטות בחוק מקורה במהימנותן של תעודות אלה ובקושי לזייפן. משמצא בית המשפט כי שיקולים סבירים הנחו את הרשות בקביעת פירוט התעודות הקבילות לצורך זיהוי מבקרים, לא ראה מקום להיענות לעתירה באותו ענין.

בעקבות עתירה זו הגיש העותר עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (עע"א 2391/00) בטענה כי ערעורו על החלטת בית המשפט בעתירה הראשונה לא הועבר על ידי רשויות שב"ס לבית המשפט העליון. ביום 10.1.01 נדחתה העתירה השניה על ידי כב' השופט טל.

השתלשלות דברים זו מצביעה על כך כי לעותר ניתן יומו בבתי המשפט לבירור הסוגיה שהעלה והם בחנו את בקשתו לגופה. לפיכך אין עילה לבחינה נוספת של אותה סוגיה בפני בית משפט זה במסגרת עתירה לבג"צ.

3.מעבר לנדרש ייאמר, כי גם לגופם של דברים, מדיניות רשויות בתי הסוהר לקיים זיהוי המבקרים במתקניו באמצעות תעודות מזהות שאמינותן גבוהה - ואשר רשיונות נהיגה אינם נמנים עליהן - הינה סבירה לגופה ולא ראינו מקום להתערב בה.

לאור זאת, אנו דוחים את העתירה משלא נמצאה עילה להתערבותנו.