רע"פ 10070/08 עבדלה אבו יחיא נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן ) בעבירה של פריצה לרכב, עבירה של חבלה במזיד ברכב ועבירה של גניבה מרכב, כאשר על פי המתואר בכתב האישום המבקש פרץ לרכב בכך שהשליך לעבר החלון שלו שברי מצת המשמשים לפריצה, ניפץ את השמשה, הכניס את פלג גופו העליון מבעד לפרצה שנוצרה וגנב מתוך הרכב מכשיר טלפון נייד. בהמשך, גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בהן הורשע. באשר לחמשת המאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש, אשר כולם היו ברי הפעלה ואשר הסתכמו בתקופה של ארבעים וחמישה חודשים, קבע בית המשפט כי המבקש ייאסר בגינם רק לתקופת המאסר על תנאי הממושכת ביותר מבין התקופות שמדובר בהן, שהיא תקופה של ארבעה עשר חודשים, וכי שאר המאסרים יבלעו בתקופה זו כך שירוצו בחופף למאסר על תנאי בן הארבעה עשר חודשים הנ"ל. בסופו של יום, נגזרו אפוא על המבקש עשרים ואחד חודשי מאסר בפועל.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 10541/08).

בפסק דינו מיום 2.11.2008 קיבל בית המשפט (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר ו ז' המר והשופטת ת' שפירא ) את ערעור המשיבה בקובעו כי מ דובר בעבירות חמורות בהן הורשע המבקש, תוך שימוש בוונדליזם, כמתואר בכתב האישום, וכי מ דובר

במבקש ששב ומבצע עבירות כל אימת שהוא משתחרר ממאסר. על כן, גזר בית המשפט על המבקש שלושים חודשי מאסר בפועל שמהווים הפעלת כל המאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו, כאשר חלקם ירוצו במצטבר וחלקם בחופף, באופן שסך כל התקופה, כאמור, תעמוד על שלושים חודשים. זאת ועוד, גזר בית המשפט על המבקש שנת מאסר בגין העבירות בהן הורשע בתיק זה, מתוכם חמישה חודשים יצטברו למאסרים על תנאי שהופעלו ושבעה יהיו בחופף. סך הכול, על כן, ישא המבקש בעונש של שלושים וחמישה חודשים מאסר בפועל.

כעולה מבקשתו, נקבע למבקש מועד התייצבות במוסד שיקומי ליום 12.2.2009, ככל הנראה על סמך תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו בבית משפט השלום, ובקשת רשות הערעור מסתכמת בבקשה להותיר לו לצאת לאותו מוסד שיקומי בתאריך הנ"ל.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, ככל שניתן לראות בבקשתו של המבקש כבקשה להקלה בעונשו, הרי שהלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.

מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.