רע"פ 10081/05 חן ישרים נ. מדינת ישראל

1.המבקש הועמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ובעבירה של נהיגה ברכב בקלות ראש. זאת, לאחר שבליל 20.9.01 אירעה תאונה בה היה מעורב רכב בו נהג המבקש, סמוך למחלף האלוף שדה. הרכב סטה מנתיבו והתנגש בעץ ובקיר, נוסעת שהייתה בו נהרגה ושלושת יושביו האחרים, בהם המבקש עצמו, נפצעו. בית-המשפט לתעבורה, לאחר שבחן את מסכת הראיות שהונחה בפניו, אימץ את גרסת המבקש ולפיה תקלה שאירעה ברכבו, ולא הייתה בשליטתו, היא שגרמה לתאונה. בעקבות כך זוכה המבקש מן האישומים שיוחסו לו.

2.ערעור, שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, התקבל. בית המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) קבע, כי נוכח העדויות שבאו בפני הערכאה הדיונית, לא יוכלו מסקנותיה באשר לשארע באותו לילה לעמוד, וכי תחת קביעתו של בית-המשפט לתעבורה, כי המדינה לא הצליחה להוכיח כי רשלנותו של המבקש היא שגרמה לתאונה, יש לראות את המבקש כמי שלא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. התיק הוחזר אפוא לבית-המשפט לתעבורה, שגזר למבקש 360 שעות של שירות לתועלת הציבור, פסל אותו מהחזקת רשיון נהיגה למשך 10 שנים בפועל ועוד ששה חודשים על-תנאי, והטיל עליו קנס בסך 1,200 ש"ח.

3.כעת עותר המבקש כי יותר לו לערער בשנית על ההכרעה בענינו. טענתו העיקרית היא, כי נוכח הכרעותיהן הסותרות של ערכאות קמא, שוב אין לראות את ענינו ככזה שנדון והוכרע בידי שתי ערכאות שונות. עוד מלין המבקש על כי בית-המשפט המחוזי סטה מן הכלל לפיו ערכאת ערעור לא תהיה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית.

4.לא אוכל להיעתר לבקשה. כלל הוא, כי רשות ערעור לבית-משפט זה ניתנת אך לצורך בירורה של שאלה משפטית כללית, החורגת מענינו הפרטני של בעל-הדין. כלל זה תקף בין אם עלו מסקנותיהן של שתי הערכאות הקודמות בקנה אחד זו עם זו, ובין אם התקבלו הכרעות סותרות. בענין זה ראוי לשוב ולהטעים, כי אין לו, לבעל-דין, כל זכות קנויה, כי ענינו יוכרע "ברוב דעותיהן" של שתיים מבין שלוש ערכאות שיפוטיות. גם במקום בו החליטה ערכאת הערעור להפוך את פסק-דינה של הערכאה הדיונית, יחול הכלל שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123. והנה, חרף ניסיונו של בא-כוחו של המבקש להראות אחרת, אין הבקשה נוגעת אלא לפרטיה של התאונה המסוימת בה היה המבקש מעורב, ומשכך אין היא מקימה עילה למתן רשות ערעור.

באשר לטענה בדבר התערבות בממצאים עובדתיים: אכן, הכלל הוא כי ערכאת ערעור לא תיטה לשים עצמה בנעליה של הערכאה הדיונית, אשר לה היתרון להתרשם בדרך ישירה מן העדויות שהובאו בפניה. אך ראשית, כמו לכל כלל, אף לכלל זה חריגים. ושנית, וזה העיקר, ממילא אין אנו נדרשים לכך בעניננו, הואיל ובית-המשפט המחוזי מצא, כי המסקנות העובדתיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית אינן אלא היפותזות, החסרות אחיזה כלשהי בחומר הראיות. בקביעה זו, המקובלת עלי אף לגופה, לא ראיתי להתערב.

מסקנתי היא, אפוא, כי דין הבקשה להידחות, וכך אני עושה.