רע"פ 10086/02 אמיל רפאלוב נ. מדינת ישראל

על יסוד התשתית העובדתית כפי שנקבעה בבית המשפט המחוזי אין טענותיו של המבקש (מלבד אחת מהן, שבה אדון בסמוך) מצדיקות בחינה חוזרת של הענין בגלגול שלישי.

הטענה היחידה, בעלת אופי משפטי, שמעלה פרקליט המבקש, היא שמציאת חשבון הסכין ברכבו של המבקש אינה עבירה משום שהחזקתו אינה מחוץ לתחום ביתו או "חצריו", בגדר סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. לתימוכין בטענתו הביא פרקליט המבקש את ע"פ 1964/91 פ"ד מו(3)70. באותו ענין נקבע, לענין סעיף 144(ד), לחוק העונשין הנ"ל, שענינו עבירות בנשק, שגם מכוניתו של אדם יכולה להיחשב "מקום" ולטענתו של המבקש במקור האנגלי של שני הסעיפים נקט המחוקק באותו מונח: “Premises” .

מקובלת עלי, לכאורה, תשובת המדינה, שלא זו בלבד שמדובר בשני מונחים שונים: "חצרים" ו"מקום", אלא שלאור ההבדל בין "סכין" ו"נשק" אין מקום להקיש מהאמור בע"פ 1964/91 הנ"ל, על המקרה שלפנינו, ולפיכך אין סיכוי שטענתו זו של המבקש להתקבל.

אני דוחה את הבקשה.