פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10088/07 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אסמעיל אבו גמאל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.6.07 בע"פ 40499/07 שניתן על-ידי כבוד השופט
עזרא קמא – סג"נ
ובקשה עיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד נידל עבד אלגאפר
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בירושלים (ת 9241/07) בגין עבירה של חציית קו הפרדה, לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); ועבירה של אי ציות לשוטר לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש פנה עם רכבו שמאלה בצומת תוך מעבר על קו הפרדה רצוף, שוטר שעמד במקום ראה את המבקש ואותת לו לעצור אך המבקש עקף אותו משמאל והתחמק.
ביום 17.6.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וגזר עליו קנס בסך של 800 ש"ח או 8 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ששה חודשים; פסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשים למשך שנתיים.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40499/07).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא (בדימוס) ע' קמא ) דחה את הערעור, וקבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום. לעניין העונש קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל הקלה גדולה יותר בעונשו, וכי העונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים אלו. כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט עת לא העניק משקל ראוי לעובדה כי המבקש הוא נהג מקצועי ומעולם לא נפסל רישיונו ולא הוטל עליו עונש פסילה על תנאי, וכי מעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים ולא גרם נזק לאדם או לרכוש. עוד טוען המבקש כי נהיגה היא משלח ידו וכי הוא המפרנס היחיד במשפחה ברוכת ילדים ופסילת הרישיון הארוכה שהושתה עליו תפגע קשות במצבה הכלכלי של משפחתו.
בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה שבפני.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. עיון בפסק-דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ח בכסלו התשס"ח (28.11.2007).
ש ו פ ט