רע"פ 10099/01 יצחק זרקה נ. מדינת ישראל

המבקש, שנפסל בפסק-דין שניתן בשנת 1996 מלנהוג ברכב למשך תקופה של חמש שנים, נתפס בתקופת הפסילה על-ידי שוטר, כשהוא נוהג ברכב ברחוב ביאליק ברמת-גן. המבקש הובא לדין בפני בית-משפט השלום (לתעבורה) בתל-אביב-יפו על-יסוד כתב-אישום שייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח תקף. כתב-האישום כנגד המבקש הוכן על-ידי פקד לאה נהרי, שהוסמכה להגיש כתבי-אישום בהיותה תובע מכוח מינוי המפקח הכללי של משטרת ישראל. ברם, ביום הגשת כתב-האישום לבית-המשפט חלתה פקד נהרי. תובע אחר מכוח מינוי מפכ"ל, מפקח אבי דוויק, בדק את חומר הראיות המצוי בתיק והגיה את כתב-האישום, ולבסוף חתם עליו בשמה של פקד נהרי והגישו.

לאחר שנשמעו במשפטו הראיות וסיכומי הצדדים, העלה המבקש את הטענה, כי לכתב-האישום שהוגש נגדו אין תוקף, וזאת מכיוון שנחתם שלא על-ידי מי שניסח את כתב-האישום. טענתו נדחתה, והמבקש הורשע בעבירות שיוחסו לו. נגזרו עליו 44 חודשי מאסר, מתוכם שמונה חודשי מאסר בפועל והיתרה על-תנאי, וכן קנס של 3,500 ש"ח. כן הופעל נגדו במצטבר עונש מאסר על-תנאי של שנה שהיה תלוי ועומד נגדו, כך שעל המבקש הוטל לרצות 20 חודשי מאסר.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי על הכרעת-הדין, ולחלופין על חומרת העונש. בערעורו חזר, בין היתר, על הטענה כי לכתב-האישום שהוגש נגדו אין תוקף משום שלא נחתם על-ידי התובע שניסח את כתב-האישום.

ערעור המבקש נדחה, ומכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה חזר על טענתו בעניין כתב-האישום. המבקש הטעים, כי טענתו היא שהתובע שחתם על כתב-האישום עשה כן באופן פרטי בשם חברתו התובעת, ולא בשם המדינה, ולפיכך ההליך שנוהל כנגד המבקש בטל. המבקש הסתמך לעניין זה על פסק-הדין בע"פ 3553/90 ניר נ' מדינת ישראל (לא פורסם; ניתן בתאריך 31.1.92), שבו הסכימה המדינה לזיכוי המערער. באותה פרשה הוגש כנגד המערער כתב-אישום חסר, שנחתם על-ידי פלוני בשם התובע ששמו הודפס על כתב-האישום, והמדינה ביקשה להוכיח את עובדות כתב-האישום על-יסוד עדות מפי השמועה.

דין הבקשה להידחות.

כעולה מעובדות המקרה שבפניי, שעליהן לא חלק המבקש, מי שהגיש את כתב-האישום הלכה למעשה היה התובע, שהיה מוסמך לכך מלכתחילה. תובע זה בדק לגופן את הראיות המבססות את כתב-האישום, וחתם עליו, הגם שחתימתו נעשתה, כביכול, בשם התובעת שחלתה.

יהיה הדבר אשר יהיה, ממילא המבקש לא הצביע על עיוות-דין שנגרם לו כתוצאה מכך שכתב-האישום נחתם על-ידי התובע, שהיה מוסמך כאמור להגיש כתבי-אישום, ולא על-ידי התובעת שחלתה; ועל-כן, אין בכך כדי לפגום בתוקף ההליכים כנגד המבקש. ראו סעיף 238 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-. לא למותר לשוב ולהזכיר בהקשר זה את דבריו המפורסמים של הנשיא משה זמורה בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל , פ"ד א' 5, בע' 18:

פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות-דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי - להוציא כאור משפט.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.