רע"פ 10101/06 דוד שאבי נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים נטען, כי בחודש מרץ 2005 כלא המבקש את ידועתו בצבור (להלן: המתלוננת) על ידי כך שמנע ממנה לצאת מהבית, וכן איים עליה ועל אישה נוספת אשר שימשה לה משפחה אומנת במשך כ-12 שנים. ועוד נטען, כי בחודש נובמבר 2005 תקף המבקש את המתלוננת ואיים עליה עם סכין, ובמהלך המאבק ביניהם היא נשרטה מן הסכין.

המבקש כפר בעובדות המפלילות שיוחסו לו, אולם לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית המשפט להרשיעו, וגזר לו 12 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, וכן 9 חודשים מאסר על-תנאי.

את השגותיו כנגד ההרשעה והעונש הביא המבקש לפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה. עתה עותר הוא ליתן לו רשות לערער בפני בית משפט זה, מבלי שטרח לנמק מה עילה בידו לקבלת אותה רשות. המבקש הוסיף ועתר למנות לו פרקליט מטעם הסנגוריה הציבורית.

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשות אלו. ההכרעה בעניינו של המבקש בערכאה הדיונית היתה הכרעה בשאלות של עובדה, שהתקבלה בהתבסס על התרשמותו של השופט ממהימנות העדים אשר הופיעו בפניו. בהכרעות מסוג זה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת כערכאה שלישית. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי המבקש היה מיוצג בפני ערכאה קמא על ידי סנגור, ולא ראיתי מדוע יש למנות לו סנגור נוסף, כאשר הסיכוי לקבלת הרשות לערער הנו אפסי.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.