רע"פ 10108/01 איתן אורגיל נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם בבית-משפט השלום לתעבורה בנתניה בכך שנהג על אופנוע במהירות 189 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת הייתה של 90 קמ"ש בלבד. כתב האישום הסתמך על תצלום שנעשה במצלמה נייחת מסוג מולטנובה FA 6 שהייתה מוצבת בשולי הכביש, והדיון נכרך עם דיון בעבירה דומה שביצעה אחרת באותו כביש.

במהלך המשפט העיד קצין המשטרה ארז כהן (להלן: העד) כי על-סמך החומר שבפניו אין באפשרותו לדעת האם הוא התקין את המצלמה שצילמה את המבקש. ברם, בחקירתו הנגדית, לאחר שאישר כי ניתן לדעת מידע זה על-סמך כרטיס המכשיר, התיר לו בית-המשפט, חרף התנגדות בא-כוח המבקש, לעיין בכרטיס המכשיר. לאחר העיון אמר העד כי "בתאריך הרלוונטי ולאחר עיון בתיקי המכשיר הזה - את הביקורת התקופתית ערך אחד מאנשיי, ואת ההתקנה הספציפית בשטח אני ערכתי".

בית-משפט השלום זימן את העד להעיד פעם נוספת, הפעם מטעם בית-המשפט בציינו: "...הנני מוצא לנכון לראות כל החומר ולעיין בכל החומר הרלוונטי בין אם זה למעלה מהצורך ובין אם לאו או בין אם זה לכאן או לכאן, והגם שמדובר בשלב זה של המשפט". העד מסר איפוא עדות נוספת, משלימה, שבגידרה התייחס גם להתקנת המצלמה.

בית-משפט השלום קבע כי לגבי מצלמה נייחת, דוגמת זאת שצילמה את המבקש, קיימת חזקת תקינות, מכוחה ניתן לקבוע כי ההתקנה הייתה כנדרש. באשר לנאשם קבע בית המשפט כך:

נוכח העולה בראיות שהיו בפני בית-המשפט מטעם התביעה, נוכח עמדת בית-משפט זה כפי שצוין לעיל וכפי שעלה מפסק-דין עברון, וכמו כן נוכח העדות והחומר שמסר ה[עד] בעלותו לדוכן מטעם בית-המשפט, הנני קובע כי המצלמות ... היו תקינות.

המבקש הורשע, ונגזרו שלוש שנות פסילה בפועל של רשיון הנהיגה, וקנס בסך 3,000 ש"ח.

המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי על הכרעת-הדין ועל גזר הדין, ותקף, בין היתר, את החלטתו של בית-משפט השלום לזמן את העד פעם נוספת לאחר שתמה פרשת הראיות.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין חזקת תקינות לגבי הפעלתה של מצלמה נייחת, כי על התביעה להוכיח את תקינות הצבתה, וכי על בית-משפט השלום היה להימנע מזימון נוסף של העד מטעמו. ברם, ערעורו של המבקש נדחה לאחר שנקבע, כי הרשעתו בעינה עומדת מכיוון שמבוססת היא על הראיות שניתנו בטרם נתן העד את עדותו המשלימה.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה מבקש המבקש לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי. בעיקר נטען, כי ללא חזקת התקינות וללא העדות המשלימה - אין להרשעה על מה לסמוך ודינה להתבטל. לחלופין, ביקש המבקש לערער על חומרת עונשו.

דין הבקשה להידחות. המבקש, שמואשם בעבירת מהירות חריגה ביותר הורשע בשתי ערכאות. אומנם, הביסוס שמצא בית-המשפט המחוזי לעובדת תקינות המצלמה אינו זהה לזה של בית-משפט השלום, אלא שקביעתו של בית-המשפט מעוגנת בחומר הראיות ואיני רואה להתערב בה. ביתר טענותיו של המבקש לא מצאתי ממש. גם באשר לחומרת העונש, לא מצאתי כל עילה להתערבות בערכאה שלישית. הבקשה נדחית.