רע"פ 10143/04 קליינר הנדסה בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

השופט א' ריבלין:

1.בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר, השופטים ז' המר וי' שיצר ), שניתן ביום 21.10.04.

במסגרתה של תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת בבית משפט השלום ברחובות ( כבוד השופט צ' הרטל ), נענה בית המשפט לבקשתו של המשיב כי המבקשת תפקיד ערבות בנקאית לטובתו ואף דחה שתי בקשות שהגישה המבקשת לעכב את ביצועה של ההחלטה (להלן: החלטת ההפקדה ). המבקשת לא הפקידה את הערבות, והמשיב פנה, בתגובה, לבית משפט השלום ברחובות ( כבוד השופטת א' שטמר ) בהליכי בזיון בית משפט. בית המשפט מצא כי המבקשת אכן הפרה את החלטת ההפקדה והטיל עליה קנס בסך 10,000 ש"ח "לכל שבוע שבו תמשיך בביזוי בית המשפט, החל מהיום" לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: החלטת הקנס ). גם הוראה זו, ככל קודמותיה, לא מולאה.

המבקשת ערערה על החלטת ההפקדה בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל). ערעורה התקבל והחלטת ההפקדה בוטלה. במקביל, ערערה המבקשת בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו גם על הטלת הקנס במסגרת הליכי בזיון בית-המשפט. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי "משניתן צו על-ידי בית המשפט יש לציית לו ולקיימו כל עוד לא בוטל על-ידי בית המשפט שנתן את הצו או על-ידי ערכאת הערעור, וכל זמן שלא עוכב ביצועו... את הצו יש לקיים, בין אם מסכימים לו ובין אם לאו... העובדה [שהמבקשת] נקטה בהליכי ערעור על החלטת ההפקדה לא פטרה אותה מלקיים את ההחלטה; וכך היה במועד הדיון בבית משפט קמא ומתן ההחלטה נשוא הערעור".

2.על פסק דין זה מלינה המבקשת בפנינו. לטענתה, הותרתו של הקנס שהוטל עליה על כנו נעשית לשם ענישה בלבד, ולא לשם אכיפה, וכי משבוטלה החלטת ההפקדה היה מקום לבטל גם את החלטת הקנס. עוד טוענת המבקשת כי נפלו פגמים פרוצדוראליים בבקשת המשיב לפי פקודת בזיון בית-המשפט, ודי בטעם זה לבדו כדי לפסול את ההליך כולו. המבקשת מוסיפה כי סכום הקנס מיום הטלתו ועד ליום ביטול החלטת ההפקדה מסתכם ב- 70,000 ש"ח, וכי זהו נטל כספי כבד על המבקשת. בדיון בפנינו הוסיף בא-כוחה של המבקשת כי הערבות לא הופקדה והקנס לא שולם מלכתחילה בשל קשייה הכלכליים של המבקשת, ומאחר שהוא – בא-כוחה – היה בטוח בסיכויי ההצלחה הטובים של הערעור על החלטת ההפקדה וכך גם אמר למרשיו. נוכח כל אלה, תובעת המבקשת את ביטול של הקנס או, למצער, את הפחתתו.

המשיבה תומכת את ידיה בפסק-דינו של בית-המשפט קמא ומתנגדת לביטול הקנס שהושת על המבקשת. עם זאת, היא הותירה לשיקול דעתנו את שאלת הפחתתו של סכום הקנס. בשאלה זו האחרונה החלטנו להתערב. ועל-כן אנו מקבלים את הבקשה ודנים בה כבערעור. בכפוף לתיקון זה, דין הערעור להדחות.

3.אין לקבל את התנהגותה של המבקשת, שהשילה מעצמה את החובה להפקיד את הערבות ולשלם את הקנס שהושת עליה, כאילו הייתה חובה זו בגדר המלצה בלבד. חובה שמטיל בית-משפט על בעל-דין – יש לקיימה כל עוד לא בוטלה. כפירה בצורך לקיים את החובה, "בשל בטחון בהצלחתו של הערעור" על ההחלטה או מטעמים אחרים, עולה כדי זילות המערכת המשפטית. צד שחש כי החלטתו של בית-משפט עושה עמו עוול יכול לבקש את עיכוב ביצועהּ של אותה החלטה; יכול לתבוע את בחינתה המחודשת; יכול לערער עליה; אין הוא יכול להתעלם מן ההחלטה בלא שתתלווה לכך סנקציה הולמת – תהא ההחלטה נשוא הערעור אשר תהא; יהיו סיכויי הערעור עליה אשר יהיו. בענייננו, הפרה המבקשת שורה של החלטות שיפוטיות בזו אחר זו, ובחרה להתעלם מהוראות בית המשפט כולן. בדין דחה איפוא בית המשפט המחוזי את הערעור לעניין עצם הטלות החבות בעניינה.

יחד עם זאת, לאור גובהו של הקנס שהוטל על המבקשת, לפנים משורת הדין וחרף החלטותיה המוקשות של המבקשת שלא לקיים את החלטת הערבות ואת החלטת הקנס, ולאור עמדתו של המשיב, מצאנו כי יש להפחית את הקנס שהושת עליה ולהעמידו על סך של 40,000 ש"ח. לא מצאנו טעם להתייחס לשאלות הפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בהליכי הביזיון, שכן בית-המשפט קמא דן בהם באופן משכנע וממצה.

הערעור נדחה בנתון לכך שהקנס שהושת על המבקשת יועמד על סך של 40,000 ש"ח נכון ליום ביטול החלטת הערבות.

אין צו להוצאות.