רע"פ 10144/01 דאוד בן האשם רביע נ. מדינת ישראל

המבקש, צעיר כבן 19, הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, בגדרי הסדר-טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לרכב, היזק במזיד לרכב, גניבת רכב ונהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, שאותן ביצע ביחד עם שלושה אחרים. הסדר-הטיעון לא כלל הסכמה על העונש.

בגזר-דינו קבע בית-משפט השלום, כי בקביעת עונשו של המבקש, יש להתחשב, מחד-גיסא, בכך שהמבקש ביצע עבירות המוגדרות כ"מכת המדינה", ומצריכות על-כן ענישה מרתיעה; ומאידך-גיסא, בגילו הצעיר של המבקש, בהודאתו, בעברו שאינו מכביד ובתסקיר שירות-המבחן, שהמליץ לנקוט בגישה שיקומית כלפי המבקש. על רקע זה גזר בית-המשפט השלום על המבקש עונש של 20 חודשי מאסר, מתוכם שמונה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

המבקש ערער על העונש שנגזר עליו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ערעורו נדחה בדעת רוב סגן-הנשיא יהושע גרוס והשופטת מיכל רובינשטיין, שסברו כי בית-משפט השלום איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים, וכנגד דעתה החולקת של השופטת אסתר קובו, שסברה כי במקרה הנוכחי האינטרס הציבורי מצריך לנקוט בגישה שיקומית כלפי המבקש. השופטת קובו קבעה איפוא כי מן הראוי היה לגזור על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר, ולבחון את האפשרות להטיל עליו לרצות עונש זה בעבודות-שירות.

במסגרת בקשת רשות הערעור שבפניי נטען, כי מקרהו של המבקש מעורר את השאלה, מהם המבחנים להעדפת שיקולי שיקום על-פני שיקולי הרתעה בגזירת העונש, ומצדיק, על-כן, מתן רשות ערעור. בהקשר זה נטען, כי מן הראוי היה לנקוט במקרה זה בגישה שיקומית כלפי המבקש, כפי שהמליץ שירות-המבחן בתסקיר שהגיש, וכפי שסברה שופטת המיעוט בבית-המשפט המחוזי; וכי נסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש מצדיקות את התערבות בית-משפט זה. המבקש הוסיף וטען, כי מן הראוי להתערב בעונשו משום ששותפיו לא נשפטו בגין הפרשה, בעוד שהוא נשלח לרצות עונש מאסר.

מנגד, המדינה התנגדה למתן רשות ערעור, והסבירה כי כעולה מגזר-הדין, בית-משפט השלום נתן משקל של ממש לגילו הצעיר של המבקש, לנסיבותיו האישיות, ולתסקיר שירות-המבחן, וכי המלצת השירות תמכה במקרה זה, כמקובל, אך בנדבך אחד במכלול שיקולי הענישה, הוא הנדבך הנוגע למבקש באופן אישי. עוד הסבירה המדינה, כי שותפיו של המבקש נמלטו ועל-כן לא הועמדו לדין, לבד משותף אחד, שמשפטו מתנהל כעת.

ככלל, בית-משפט זה לא ידון כערכאה שניה בערעור על חומרת העונש. ראו, למשל, רע"פ 6606/99 אל קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם; ניתן בתאריך 15.11.99). הבקשה שבפניי אינה מגלה עילה המצדיקה לסטות מכלל זה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 22.1.02 עד השעה 12:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הערבויות שעל-פיהן שוחרר יעמדו בעינן.