רע"פ 10147/03 אליא זקק נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על פי הודאתו בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו, בעבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי. בגין עבירה זו הוטלו עליו ארבעה חודשי מאסר, וכן הופעל, בחופף, מאסר על תנאי בן 8 חודשים, שנגזר למבקש בעבר עקב אי-קיומו של צו הריסה שניתן כנגד אותו מבנה. כמו כן, חויב המבקש בקנס כספי בסך 19,300 ₪, וקנס יומי בסך 970 ₪, בגין כל יום שבו נמשכת העבירה.

המבקש ערער על חומרת העונש, ובית המשפט המחוזי בתל-אביב לאחר שעמד על חומרת המעשים, החליט לבטל את הקנס הכספי היומי, אך השאיר את יתר חלקיו של גזר הדין על כנם.

עתה, עותר המבקש לקבלת רשות לערער וכן לעיכוב ביצועו של העונש, אך דינן של שתי הבקשות להידחות. טענות המבקש המופנות כולן נגד גזר הדין, אינן מעלות שאלה בעלת חשיבות משפטית-כללית הראויה לליבון בגלגול שלישי. יתרה מכך, גם בחינת השגותיו של המבקש לגופן, אינה מצביעה על פגם שנפל בפסק דינן של הערכאות דלמטה. אדרבא, העונש שהושת על המבקש נעדר פן של חומרה, לנוכח החומרה הגלומה בהפרתו הנמשכת של צו-הריסה שיפוטי.

לפיכך דינן של שתי הבקשות - למתן רשות לערער ולעיכוב ביצוע העונש - להדחות, וכך אני עושה.