רע"פ 10151/03 אילן שכטר נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים ברלינר, המר ושיצר) מיום 5.11.03, בע"פ 71633/02, 71729/02. בהחלטת ביניים נדחתה בקשת המבקש לחזור בו, בערעור, מהודאתו שניתנה בבית משפט השלום. בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש והתקבל ערעור המשיבה על קולת העונש.

2.בבית משפט השלום הורשע המבקש, עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן (ממנו נמחק אישום שהוסף לכתב האישום) בעבירות נגד מי שהיתה בת זוגו ואם בנו. בין השניים היה סכסוך על הסדרי הראיה של הילד. המבקש נכנס בכוח לדירת המתלוננת, כאשר לדירה נכנסה גם אמה של המתלוננת. המבקש נעל את הדירה ואיים על השתיים שיהרוג אותן אם תנסה המתלוננת לצאת מהדירה. בשלב מסוים התפתח בין השניים מאבק. המבקש תקף את המתלוננת ופגע בה בעודו אוחז בה על הרצפה. לאחר מכן נטל המבקש שני סכינים ואיים על המתלוננת כי אם לא יגיעו להסדר אז "נגמר הסיפור". המתלוננת ניסתה להימלט וקפצה מחלון שבסלון הדירה. היא נפלה על גגון המרפסת שבקומת הקרקע, אשר נשבר מהנפילה, ונחבלה בנחיתה. המבקש נשאר בדירה עם האם. בזמן ששוטרים הגיעו אל מחוץ לדלת הדירה, איים המבקש כי יתאבד ויפגע במתלוננת. בתום משא-ומתן ממושך הובא המבקש לתחנת משטרה וגם שם הוא המשיך באיומיו נגד המתלוננת. בגין כל אלה הורשע המבקש על יסוד הודאתו בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כליאת שווא, תקיפה, סחיטה ואיומים.

3.בית משפט השלום גזר על המבקש מאסר בפועל של 27 חודשים (הכולל הפעלת שלושה חודשי מאסר על תנאי) וכן מאסר על תנאי של 12 חודשים, לתקופה של 3 שנים.

4.בפני בית משפט המחוזי הונחה בתחילה הודעת ערעור של המבקש על גזר הדין בלבד. בהמשך, החליף המבקש את ייצוגו המשפטי, ובא כוחו החדש הגיש בקשה לתיקון הודעת הערעור. בהודעה המתוקנת נטען כי בית משפט השלום שגה בקבלו את הודיית המבקש ובהסתמכו עליה. הודעת הערעור תוקנה, אך בית משפט המחוזי לא התיר למבקש לחזור בו מהודאתו. בית המשפט קבע כי חילופי סניגורים אינם יכולים להוות סיבה מספקת לאפשר חזרה מהודיה. שפרט להחלפה זו, שום דבר אחר לא השתנה בעניינו של המבקש. בית המשפט דחה את טיעוני המבקש אשר טען כי מצבו הנפשי לא אפשר לו לשקול את מעשיו ולהבין את פשר הודייתו. בית המשפט קיבל את חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם ההגנה כמשקפת נכונה את מצבו הנפשי, אך ציין כי לא עולה מהאמור בחוות דעת זו עילה לחזרה מהודיה.

5.בפסק הדין דחה בית המשפט המחוזי, כאמור, את ערעורו של המבקש לעניין העונש וקיבל את ערעור המדינה על קולתו. בית המשפט ציין את האופי האלים והמסוכן של המעשים ואת פחדה של המתלוננת, פחד אשר גרם לה לקפוץ מחלון דירתה. עם זאת, בית המשפט לא מיצה את הדין עם המבקש והתערב בעונש רק בכך שקבע כי חלק המאסר על תנאי יהפוך למאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים נוספים. בסך הכל הוטלו על המבקש בבית המשפט המחוזי 30 חודשי מאסר בפועל.

6.בבקשה שבפני טוען הסניגור כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא אפשר למבקש לחזור בו מהודייתו, וזאת בשל העוול אשר נגרם לו, לטענתו, בהרשעה. המבקש טוען כי ההודיה ניתנה מתוך מצב של מצוקה נפשית, כפי שנטען בפני בית משפט קמא, זאת בהסתמך על האמור בתסקירים ולאור העובדה כי ההודיה ניתנה לאחר שהמבקש ישב 6 חודשים במעצר, ובשל ייעוץ משפטי לקוי.

7.כדי לבסס נימוקים אשר יצדיקו את מתן האפשרות לחזרה מהודייתו, טוען ב"כ המבקש כי גרסאות המתלוננת, אמה והשוטרים מלמדים על הצורך לאפשר חזרה מהודיה. מהגרסאות אותן מצטט ב"כ המבקש הוא למד כי אין כל הגיון בהודיה וכי הרשעה בגינה תגרום לו עוול. עיינתי בקטעים אותם מצטט הסניגור ואיני סבורה שיש בדברים כדי ללמד שנעשה למבקש עוול. ייתכן וסניגור אחר היה מייעץ למבקש שלא להודות אלא לנהל הוכחות, אך אין בדברים כדי ללמד על כך שברור שהמבקש היה מזוכה לו ניהל הוכחות. לא למותר להעיר כי המבקש הביע בבית משפט השלום חרטה על מעשיו.

8.לא ראיתי עילה המצדיקה דיון בפרשה בגלגול שלישי. חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם המבקש שציטט בית המשפט המחוזי אינה מגלה עילה לאפשר למבקש לחזור בו מהודייתו, וגם הדברים שצוטטו מההודעות במשטרה אינם מגלים עילה כזו. המבקש אכן סובל בעיות נפשיות, אך דווקא בשל כך, כפי שציין בית משפט השלום, יש בו מסוכנות.

9. הבקשה נדחית.