רע"פ 10169/08 אלון מינץ נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה באשקלון, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, וגרימת תאונת דרכים בה היו כרוכים נזק וחבלה. בעקבות כך נדון המבקש לקנס בסך 2,500 ש"ח, פסילה למשך 60 יום (שחפפו את תקופת הפסילה המנהלית), ופסילה על-תנאי בת ארבעה חודשים.

2.

בערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, הוא עתר להתיר לו לחזור בו מהודאתו. לטענתו, בניגוד להצהרת בא-כוחו בערכאה הדיונית, כתב-האישום מעולם לא הוקרא ולא הוסבר לו. עוד נטען, כי המבקש העביר לידי סנגורו חומר ראיות שיש בו כדי להוכיח את חפותו, אולם הסנגור בחר לסיים את המשפט בהסדר טיעון מבלי להידרש לאותו חומר. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור. בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותה טענה שהעלה בעבר בדבר כשל בייצוג.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. מעיון בפרוטוקול שנערך בבית המשפט לתעבורה עולה כי המבקש נכח בדיון, והיה עד שמיעה להודעתו של בא-כוחו, לפיה הוא מודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו. המבקש לא מחה על אותה הודעה, ולא טען כי היא נעשתה שלא על דעתו, כפי שלא מחה כנגד דבריה של נציגת התביעה אשר עתרה לגזור לו את אלה - "60 ימי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית של 60 ימים, פסילה על תנאי וקנס". בנסיבות אלו לא נפל פגם כלשהו בהליכים, ונראה כי בסיס הבקשה שבפני בכך שהמבקש סבר לאחר מעשה כי עשה מקח טעות. חרטה מסוג זה אינה מקימה עילה לקיומו של דיון בפני ערכאה שלישית, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.