רע"פ 1020/09 אבי זיתון נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (תיק פ' 4224-01-08) בגין עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ; עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין ; ועבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 21.1.2008 התפרץ המבקש לדירת מגורים בטבריה, ממנה גנב רכוש רב. בעשותו כן, הפר המבקש את החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 23.10.2007 אשר ניתנה במסגרת ב"ש 4291/07, בה הורה בית המשפט על שחרור המבקש למעצר בית מלא עד לתום ההליכים.

המבקש הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, על פי הודאתו. במסגרת הסדר בין הצדדים, עובר למתן גזר הדין הוגש ל בית המשפט תסקיר מבחן בעניינו של המבקש. בתסקיר צוין, כי המבקש ריצה בעבר מאסרים רבים וממושכים, כאשר מן המאסר האחרון, בן 8 שנים, השתחרר הוא אך לפני כשנתיים. עוד צוין, כי על אף התמכרותו הממושכת של המבקש לסמים קשים, מעולם לא השתלב הוא בטיפול גמילה מסודר. בענין זה צוין עוד, כי במסגרת הליך המעצר בתיק הנוכחי הופנה המבקש למרכז גמילה, אך החזיק בו מעמד יום אחד בלבד, שלאחריו עזב את המקום על דעת עצמו. שירות המבחן התרשם, כי המבקש נעדר נכונות ו/או כוחות הדרושים להליך גמילה. עוד הוסיף שירות המבחן, כי המבקש מאופיין בהתנהגות פרועה ואימפולסיבית, המתבטאת באיבוד שליטה ובהתנהגות אלימה במצבי לחץ. לאור אישיותו ולאור עומק התמכרותו לסמים, העריך שירות המבחן כי רמת מסוכנותו של המבקש גבוהה. לבסוף, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש, אך המליץ להפנותו להליך גמילה במסגרת שירות בתי הסוהר, במידה ויוטל על המבקש עונש מאסר בפועל.

ביום 25.9.2008, לאחר שהצדדים טענו לענין העונש, גזר בית המשפט (כבוד השופטת כ' רוטפלד-האפט ) את דינו של המבקש כדלקמן: 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מתאריך 21.1.2008 ועד לתאריך בו החלה תקופת ניכוי ימי המעצר בגזר דין שניתן כנגד המבקש בתיק אחר (תיק פ' 510-11-07 בית משפט השלום טבריה (להלן: התיק האחר )) ; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, בתנאי שלא יורשע המבקש בתקופה זו בעבירת רכוש כלשהי ; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, בתנאי שלא יורשע המבקש בעבירת הפרת הוראה חוקית כלשהי ; קנס בסך 1,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו ;

ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 ש"ח.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש ל בית המשפט המחוזי בנצרת (עפ"א 312/08). בערעורו טען המבקש כנגד חומרת העונש. לטענתו, ביצע את העבירות שהורשע בהן על רקע התמכרותו לסמים. עוד נטען, כי יש לזקוף לזכותו את הודאתו בהזדמנות ראשונה, את חרטתו הכנה, וכן את העובדה כי השיב את הרכוש הגנוב לבעליו. כן נטען, כי שגה בית משפט השלום בענין ניכוי ימי המעצר, וכי יש לנכות מעונשו בתיק זה את ימי המעצר במלואם. ביום 16.12.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטים א' הלמן, ש' אטרש וא' קולה ) את הערעור. בית המשפט ציין, כי במאסרים קודמים שריצה המבקש לא היה כדי להרתיעו, וכי המבקש ביצע את העבירות בתיק הנוכחי שעה שהיה מצוי בחלופת מעצר, תוך שהוא מפר את תנאיה במצח נחושה, מתוך מטרה להוסיף ולבצע עבירות חמורות. בית המשפט

אף ציין, כי יש להחמיר בעונשיהם של עברייני רכוש, העושים ברכוש הזולת כבשלהם. בענין ניכוי ימי המעצר נקבע, כי חלקם כבר נוכו במסגרת התיק האחר שנוהל כנגד המבקש, ואין לנכותם פעם נוספת, גם מתיק זה. בית המשפט ציין עוד את עברו הפלילי המכביד של המבקש, וקבע כי חרף הודאתו ונסיבותיו האישיות, גזר הדין שהושת עליו הולם את חומרת המעשים ואינו מצדיק התערבותה של ערכאת ערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש וטוען כנגד חומרת העונש, אשר לטענתו, חורג ממדיניות הענישה המקובלת. עוד נטען, כי הערכאות הקודמות התעלמו מכך שהרכוש הגנוב הושב לבעליו, וכי העבירות שבוצעו לא לוו באלימות. כן נטען, כי לאור נסיבותיו האישיות, ביניהן עובדת היותו אב למשפחה והבן היחידי המטפל באימו, אשר נפגעה בשריפה קשה, גזר הדין שהושת עליו הינו חמור יתר על המידה. עוד טוען המבקש כנגד חישוב ימי המעצר, ומבקש לנכותם במלואם מתקופת המאסר שהוטלה עליו בתיק זה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

יתר על כן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מטעמים אלו בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יצוין, כי גם לגופו של ענין, דינה של הבקשה להידחות. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך להחמיר בענישתם של עבריינים הפוגעים ברכוש הציבור ובתחושת הביטחון שלו (ראה למשל, רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.2.2008)) ;

הדברים יפים שבעתיים מקום בו עסקינן בעבריין רצדיביסט שלא נרתע ממאסרים קודמים, ביניהם ממושכים, ואשר יצא לביצוע העבירה הנוכחית כאשר הוא מפר את מעצר הבית המלא בו שהה כחלופת מעצר. לא מן המותר לציין את פסק הדין בע"פ 2358/99 ובע"פ 2983/99, כאשר האחרון הוגש על ידי המדינה כנגד קולת העונש שנגזר על המבקש בתיק פ' 536/98 ( בית המשפט

המחוזי נצרת). בית משפט זה, בקבלו את ערעור המדינה, החמיר בעונשו של המבקש וגזר עליו 8 שנות מאסר בפועל, תוך שהוא מציין כך:

"מעלליו של המערער, נשוא הערעורים שלפנינו, וכן מעלליו בעבר, הצדיקו הטלת עונש חמור בהרבה מזה שנגזר עליו. המערער חזר ועשה עשרות מעשי עבירה והעונשים הקלים, יחסית, שהושתו עליו בעבר לא היה בהם כדי להרתיעו מלחזור על מעשיו. הגיעה השעה להטיל עליו עונש כבד שיהיה בו, אולי, כדי להרתיעו ואף ירחיק אותו מן החברה לתקופה משמעותית".

עינינו הרואות, כי

אף בעונש חמור זה לא היה כדי להרתיע את המשיב, אשר בסמוך לאחר שחרורו מן המאסר הממושך, שב וביצע את העבירות בתיק הנוכחי. משכך, ולאחר שהחמיץ המבקש הזדמנויות רבות לשוב מדרכו הרעה, בדין השית עליו בית משפט השלום עונש מאסר ממשי, ולא נותר לו למבקש אלא להלין על עצמו. באשר לניכוי ימי המעצר יוער, כי אכן, אין לאפשר ניכוי כפול של ימי מעצר, ומשכך, אינני מוצא כל פגם בהחלטות בתי המשפט שקדמו לי בענין זה. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

יש לקוות, כי בהתאם להמלצת שירות המבחן בפני בית משפט השלום, ישתלב המבקש בטיפול גמילה מסמים בין כתלי הכלא, וכי יעלה בידו להתמיד ולהצליח בטיפול שכזה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.