רע"פ 10236/04 ראפת מתעב נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בבית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן) בשורה של עבירות שביצע בין השנים 1999 ל-2002, והן: פריצה לרכב, גניבה מרכב, תקיפה, גרימת פציעה וחבלה בנסיבות מחמירות, החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית והחזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית. בגין העבירות שבהן הורשע גזר בית-משפט השלום על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הפעיל בית-משפט השלום שני עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש בגין הרשעות קודמות בעבירות סמים ורכוש, בקובעו כי עונשים אלה ירוצו בחופף זה לזה ובחפיפה חלקית לעונשו העיקרי, כך שבסופו של דבר ירצה המבקש 22 חודשי מאסר בפועל. בגזר-דינו ציין בית-משפט השלום, בין היתר, כי המבקש ביצע את העבירות שבהן הורשע חרף עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו. על כן, דחה בית-משפט השלום את המלצת שירות המבחן להטיל על המבקש מאסר בעבודות שירות משיקולי שיקום, וקבע כי המלצה זו אינה עולה בקנה אחד עם דפוס העבריינות החוזר ונשנה של המבקש, המצריך ענישה מרתיעה ומשמעותית.

2.המבקש ערער על גזר הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' הכט, מ' רביד וא' אפעל-גבאי), וזה הורה כי הדיון בערעור יידחה לצורך מעקב שירות המבחן אחר הליכותיו של המבקש ואפשרות שיקומו. שירות המבחן הגיש לבית-המשפט המחוזי שני תסקירים, בחודש מרץ ובחודש אוגוסט 2004, בהם צוין כי המבקש מגלה מוטיבציה והתמדה בהליך שיקום וגמילה מסמים. עקב כך, ביקש בית-המשפט המחוזי את חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות בנוגע לאפשרות כי המבקש ירצה מאסר בעבודות שירות. דא עקא, שבחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מחודש ספטמבר 2004, נמסר כי בבדיקות שביצע המערער נמצאו שרידי סמים, וכי הוא שרוי במצב דכאוני ועל כן אינו כשיר לבצע עבודות שירות. המבקש אף לא התייצב לדיון האחרון שנקבע בערעורו בפני בית-המשפט המחוזי, ובא-כוחו נימק את היעדרותו בכך שנמסר למרשו תאריך שגוי של יום הדיון על ידי הממונה על עבודות השירות. באותו שלב העלה בא-כוחו של המבקש טענה חדשה, לפיה מרשו סובל מדיכאון ומטופל בטיפול תרופתי, ואף המציא אישור רפואי מטעם המרכז לבריאות הנפש בטלביה. נוכח חוות דעתו השלילית של הממונה על עבודות השירות דחה בית-המשפט המחוזי את הערעור, בקובעו כי התנהלותו של המבקש מצביעה על כך שהוא אינו משכיל לנצל את נסיונות השיקום המוצעים לו על ידי הרשויות, ועל כן אין מקום להקל בעונשו. עוד ציין בית-המשפט המחוזי כי לגופו של עניין אין מקום להקל בעונשו של המבקש, שאינו חמור בהתחשב במספר העבירות הרב בהן הורשע ובעברו המכביד.

3.מכאן הבקשה שבפניי, בה מיקד המבקש את טענותיו במצבו הנפשי הקשה. המבקש טוען כי התפרצותה של מחלת הנפש, ממנה הוא סובל, לטענתו, חייבה השבת הדיון לבית-משפט השלום לצורך דיון בהשלכותיה של המחלה על העונש שנגזר. המבקש מוסיף וטוען עוד כי במצבו הרפואי, עונש מאסר ממושך עלול לסכן את חייו וכי הוא זקוק לטיפול תרופתי. בד בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש.

דין הבקשה להידחות. המסמכים הרפואיים מיום 5.5.2004 ומיום 9.9.2004 שצורפו לבקשה אינם מלמדים כי המבקש סובל ממחלת נפש. נהפוך הוא. המסמך מיום 9.9.2004 מופנה, בין היתר, אל הממונה על עבודות שירות ובו מציין ד"ר סרור כי לדעתו "יכול המבקש לבצע עבודות שירות כאשר הוא יוצא מהמצב הדיכאוני" וכי הטיפול בו הסתכם בפגישה אחת ויחידה בחודש יוני 2004, בה אובחן המבקש כסובל מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית עם גלישה דיכאונית, "ללא סכנה על חייו או על סביבתו". מסמך זה היה בפני בית-המשפט המחוזי בעת שדחה את הערעור. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה כלשהי המצדיקה מתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו על ידי בית-המשפט המחוזי.