רע"פ 1024/03 יואל לוי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו יחד עם אחרים בביצוע עבירות של גניבה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והונאה בכרטיס חיוב. כתב האישום ייחס למבקש ולשותפיו 177 מקרים שונים של גניבת כרטיסי אשראי בצורה מתוחכמת מתוך מכשירי הכספומט. הרשעת המבקש התבססה בעיקר על הודעת שותפו לעבירה, אשר קשר אותו למעשים. השותף חזר בו מההודעה בבית-המשפט, אך בית-המשפט העדיף את הודעתו במשטרה על-פני עדותו בבית-המשפט מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. בית-משפט השלום גזר עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, שבעה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על ההרשעה ועל העונש, בגדרו טען המבקש בעיקר כי עדות השותף מהווה עדות עד מדינה, שכן הובטחו לו טובות הנאה, וככזו היא טעונה סיוע, וכי הראיות הקושרות את המבקש לעבירות הינן חלשות.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי אין צורך להכריע לעניין היות השותף עד מדינה, שכן אפילו יוגדר כעד מדינה, עדיין החיזוקים שהוצגו בפני בית-המשפט מהווים סיוע; כי יש די ראיות ממקור חיצוני המסבכות את המבקש ואת שותפיו בעבירות המיוחסות להם; וכי יש אף ראיות נפרדות הקושרות את המבקש לעבירות.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אותו הוא אמור להתחיל לרצות מחר, 30.1.03.

יש לדחות את טענות המבקש. שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

אף לגוף העניין יוער, כי מסקנת בית-משפט השלום כי הודעתו של השותף מסתייעת בראיות עצמאיות ואובייקטיביות בעלות משקל ועוצמה ראייתית נכבדת אושרה על-ידי בית-המשפט המחוזי בפסק-דין מפורט ומנומק. לא מצאתי כי טענות המבקש מצדיקות התערבות במסקנה זו.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי.