רע"פ 10240/03 נתן בואהרון נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר), אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו המרשיע של בית המשפט השלום ברמלה (השופט ש' ברוך).

המבקש הורשע בבית משפט השלום ברמלה בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 ביחד עם 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי פסק הדין של בית משפט השלום, ביום 5.3.2002 תקף המבקש, בעל סופר מרקט ברמלה, את המתלונן, שסיפק דברי מאפה לסופר מרקט, במהלך ויכוח שהתפתח בין השניים, ודקר אותו בבטנו, בבית השחי ובאוזנו. בעקבות הדקירות נזקק המתלונן לטיפול רפואי. בעקבות הרשעתו כאמור נגזרו עליו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי הראיות שהיו בפני בית משפט השלום, ובהן - עדותו של המתלונן שנמצאה מהימנה; תעודה רפואית של בית החולים אסף הרופא בו טופל המתלונן; עדותו של אדם נוסף אשר היה בסופר מרקט בזמן הארוע; והעובדה שבפי המבקש לא היה כל הסבר אחר לפציעתו של המתלונן - מובילות למסקנה חד משמעית כי המבקש דקר את המתלונן. בית המשפט המחוזי קבע כי העובדה שלא נמצאו הסכינים שבאמצעותם נדקר המתלונן אינה מעוררת ספק סביר באשמת המבקש. באשר לגזר הדין קבע בית המשפט המחוזי כי העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום הולם את חומרת המעשה. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. במסגרת בקשת רשות הערעור התבקש עיכוב ביצוע גזר הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה מתן רשות לערער. טענותיו של המבקש מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, לא כל שכן ערכאה שלישית. מעבר לנדרש אוסיף, כי גם לגוף הענין טענת בא-כוח המבקש לפיה אופן ניהול ההליך, ובמיוחד בכל הנוגע לעדה מרים בואהרון, פגע בזכויותיו הדיוניות של מרשו, וביכולתו להתגונן, נבחנה על-ידי בית המשפט המחוזי, ולא נמצא בה ממש. כעולה מפסק הדין, בידי הסנגוריה היו הודעותיה של העדה במשטרה, חזרתה של התביעה מכוונתה להעידה היתה ידועה לסנגוריה זמן ניכר לפני העדתה, ואין פגם בעצם העובדה שבמהלך פרשת התביעה ויתרה התביעה על עדותה.

יהא הדבר אשר יהא אין הבקשה מגלה עילה למתן רשות ערעור על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקתנו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בשים לב למועד מתן החלטה זו, ניתן בזה עיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר והמבקש יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 30.11.03 עד לשעה 10:00. הערבויות בתיק יעמדו בתוקפם בתנאים שנקבעו.