רע"פ 10241/07 גאלב חרחש נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש בשורה ארוכה של עבירות מס, זיוף ומרמה וכן בהדחה בחקירה. המבקש, סוחר רכב, ביקש להונות את רשויות המס בקשר עם שיעור המס אותו עליו לשלם בעת שינוי רישומן של מוניות לכלי רכב פרטיים. לצורך כך, הוא הציג רישיונות רכב בהם זויפה שנת היצור, ובמקרים מסוימים הציג אף חשבוניות מס מזויפות. במרכז התשתית הראייתית שהציגה המשיבה, ניצבו הודעותיו של אחד, אליאס רינאווי (להלן: העד), אשר הצביע על המבקש כמבצען של העבירות. במהלך המשפט לא חזר עד זה על גרסתו המפלילה, ובית-משפט השלום בחר לבסס את הכרעת דינו על תוכנן של הודעות שמסר במשטרה ודבריו בעימות שהתקיים בינו לבין המבקש. בעקבות ההרשעה נדון המבקש ל-16 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 30,000 ש"ח.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק הדין בפני בית-המשפט המחוזי, ובין היתר טען כי לא היה מקום להעדיף את אמרות החוץ של העד. בית-המשפט המחוזי קיבל טענה זו בחלקה, לאחר שמצא כי מתן האמרות לא הוכח. עם זאת, נקבע, כי דבריו של העד בעת העימות שנערך בינו לבין המבקש, הוכחו כדבעי. לאור זאת, ומאחר שבמעמד העימות אוזכרו רק חלק מהעבירות, זוכה המבקש מאחדות מהן. בעקבות כך הקל בית-המשפט המחוזי בעונש, והעמיד את תקופת המאסר בפועל בה ישא המבקש על 13 חודשים.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. לגרסתו, לא היה מקום לקבל אף את דבריו של העד בעימות, מאחר ותמליל העימות הוגש בהסכמה רק בכל הנוגע לדבריו של המבקש. משכך, נטען, לא הוכח כי הכתוב בתמליל נאמר מפיו של העד. המבקש מוסיף וטוען, כי לא היה מקום שלא לקבל את דברי העדים מטעמו, וכי בראיות שהובאו על ידי המשיבה לא היה כדי לבסס את הרשעתו בשימוש במסמכים מזויפים. לבסוף, נטען כי היה מקום להקל בעונשו של המבקש, נוכח היותו אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, ולאור המלצת שירות המבחן.

4.

דין הבקשה, אשר נוסחה כהודעת ערעור לכל דבר ועניין, להידחות. כידוע, רשות ערעור ניתנת רק במקרים בהם הבקשה מעלה סוגיה לה נודעת חשיבות משפטית או אחרת אשר עשויות להיות לה השלכות רוחב ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) ). לא כזה הוא המקרה שבפני, העוסק בשאלות פרטניות, והואיל ואלו נדונו בהרחבה בפני שתי ערכאות, אין מקום ללבנן בשלישית. הוא הדין באשר לסוגיית העונש, באשר הלכה היא כי אין חומרת העונש לבדה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) . אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.