רע"פ 1025/05 הדרה ורדימון סלס נ. משטרת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב ) אשר דחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בנתניה (השופטת ר' בן-יששכר ).

על פי המתואר בבקשה, ביום 28.7.02, בעת שנהגה המבקשת ברכבה, עצר את המבקשת שוטר תנועה ורשם לה דו"ח בגין א-ציות לתמרור ב-37 (אי-עצירה לפני קו עצירה). על המבקשת הוטל קנס בסכום של 190₪. המבקשת ביקשה להישפט על העבירה ואולם לא התייצבה לדיון שנקבע בבית המשפט לתעבורה ובית המשפט הרשיע אותה שלא בפניה והשאיר את הקנס על כנו. המבקשת ביקשה לבטל את פסק הדין אך בקשותיה נדחו ועל כן ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקשת הן לענין העבירה שבוצעה והן לענין הסיבה לאי-התייצבותה לדיון בבית המשפט לתעבורה וראה לדחותן. בית המשפט המחוזי לא מצא כי יש בנימוקי המבקשת כדי להצדיק את אי-ההתייצבותה לדיון וכן לא מצא ממש בטיעוני המבקשת ביחס לעבירה עצמה. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשת ועל פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות לערער על פסק דין, אלא אם יש בבקשה כדי להצביע על שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. המבקשת עומדת בבקשתה על חפותה, על כך שהשוטר שרשם לה דו"ח טעה, וכן מוסיפה היא כי מאז שקיבלה את רישיון הנהיגה שלה, לפני כ-29 שנים, לא ביצעה כמעט אף עבירה ולא גרמה לתאונה. אין בשלב זה מקום לברור מחודש של ההליך בשל טענותיה העובדתיות של המבקשת ובאשר לנימוקי אי-התייצבותה של המבקשת למשפטה הרי שאלה נדחו בצדק על ידי בית המשפט קמא. העדר עבירות תעבורה משך שנים רבות בא לידי ביטוי בכך שעל המבקשת הוטל קנס בלבד.

לפיכך, דין הבקשה, המבוססת בעיקרה על טענות עובדתיות העולות מתוך פרטי המקרה הקונקרטי, להידחות.