רע"פ 10269/04 השרון שרות טקסי בע"מ נ. מרים פיירברג-אכר ראש עיריית נתניה בת

1.המבקשת מפעילה תחנת מוניות בעיר נתניה, ולרשותה שני משרדים הממוקמים ברחוב סמילנסקי בעיר. בתאריך 21.5.2004 הציבה המבקשת – באמצעות מנוף – מבנה יביל נוסף באותו רחוב, ובו לדבריה היא עושה שימוש כביתן להפעלת מוניות (להלן: הביתן). בביתן יושב סדרן המנהל את פעילותם של נהגי התחנה, ומופעלת בו מערכת איתור לוויינית העוקבת אחר תנועתן של המוניות.

2.בתאריך 17.6.04 חתמה יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה על צו המורה על הריסת הביתן, וזאת מאחר שעל-פי טענת העירייה הוקם הביתן ללא היתר. המבקשת עתרה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בנתניה בבקשה לביטולו של צו ההריסה, ולאחר שמיעתם של העדים הנוגעים בדבר, נדחתה הבקשה.

3.כנגד אותה החלטה הוגש ביום 9.11.2004 ערעור לבית המשפט המחוזי, ועמו בקשה לעכב את ביצועו של צו ההריסה עד להכרעה בערעור. את הבקשה הזו דחה בית משפט קמא ביום 10.11.2004 במלים קצרות: "עד לדיון אין עיכוב ביצוע".

בהחלטה אחרונה זו עוסקת הבקשה שבפני, בה עותרת המבקשת לקבלתה של רשות ערעור כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.11.2004. המשיבה הוסיפה ועתרה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה עד למתן ההחלטה בבקשתה לרשות ערעור.

4.דין הבקשה להדחות.

אין חולקין על כך שהמבקשת אינה מחזיקה בהיתר שניתן על ידי רשויות התכנון להקמתו של המבנה. חרף זאת, היא סבורה כי בידה עילה למנוע את הריסתו, ואת השקפתה היא משתיתה על אלה: קיומה של הבטחה שלטונית, הפלייה פסולה, אי-מתן שהות להסדיר קבלת היתר. כן נטען כי נכון להושיט למבקשת סעד מטעמים של צדק.

סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה. תשכ"ה-1965 קובע בזו הלשון:

"לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר ...

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו. למעט שינוי פנימי בדירה"

המבקשת בחרה לעשות דין לעצמה, והיא נהגה כך חרף האיסור הקבוע בחוק. לפיכך, גם אם ניתנה הבטחה שלטונית, ואיני קובע כך, היא לא היתה רשאית לעשות את אשר אסר החוק בלשון כה ברורה ומפורשת. זאת ועוד, גם הטענה בדבר הפלייה אינה יכולה לעמוד למבקשת ולזכותה בהיתר, ואם נהגה המשיבה בדרך אחרת בעניינן של תחנות מוניות מתחרות, כל אשר היה על המבקשת לעשות הוא להתלונן בפני הגורמים לאכיפת החוק, כדי להביא לחקירת העניין. ולבסוף, גם הטענה לפיה לא ניתנה למבקשת ארכה לקבלתו של היתר אינה יכולה להתקבל, באשר את צעדיה היתה צריכה המבקשת לכלכל מראש ולא בדיעבד, ומכל מקום, מאז הוצב המבנה חלפה כחצי שנה, וזו ארכה שהיה בה די להוצאתו של היתר ובלבד שהבנייה תואמת את התכניות החלות על אותו מקום.

5.העולה מכל האמור הוא שבהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה לרשות ערעור, ועמה את הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה.