רע"פ 10273/03משה הר אדיר נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש ואחר (אריה גינל) נטען, כי ביום 28.9.98 נתפסה במחסנו של גינל מכולה, אשר בדיקתה העלתה כי נמצאו בה 53 מכונות הימורים שיבואן אסור. במהלך החקירה התברר, כי על פי הרשימון שהוגש לרשויות המכס היתה אמורה המכולה להכיל פרטי ריהוט בלבד. כן נטען, כי היה זה המבקש אשר לצורך עריכת הרשימון עשה שימוש במסמכים ובחותמות מזוייפים של אחד, אורי ברזילי, ללא ידיעתו של האחרון.

למבקש יוחסו עבירות אחדות – התכנסות לשם הברחת טובין, הברחת טובין, הגשת רשימון כוזב או לא נכון, הגשת מסמך מזוייף ושימוש בו – עבירות לפי סעיפים 207, 211(א)(1) ו-212(4) לפקודת המכס, וכן סעיף 420 לחוק העונשין.

2.בית משפט השלום הרשיע את המבקש בסיוע לעבירה של הגשת רשימון כוזב, וזיכה אותו מיתר העבירות שיוחסו לו. בית המשפט קבע כי המשיבה לא הוכיחה שהטובין שיובאו הם מכונות הימורים שיבואן אסור, ולפיכך נשמט היסוד המרכזי מעבירת הברחה בה עוסק סעיף 211 לפקודת המכס.

על פסק דינו של בית משפט השלום השיגה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי, וערכאת הערעור ציטטה במסגרת פסק דינה מדבריו של גינל בחקירתו, לאמור: "אני מתעסק במכונות משחק והייתי מעוניין לייבא מכונות. מכיוון שיש קשיים ביבוא מכונות ... יש לי חבר בשם משה הר-אדיר [המבקש] והוא אמר לי שיש לו מישהו שיכול לייבא מכולה לנמל חיפה והוא בעל מהלכים ולא תהיה לו בעיה לייבא מכונות הימורים". לנוכח דברים אלה, הוסיף בית המשפט וקבע בעניינו של המבקש, כי:

"הרשעתו ... בעבירה היותר קלה שיוחסה לו בכתב האישום, מתבקשת לנוכח הראיות נגד גינל... הר-אדיר היה דמות מרכזית בפרשת ההברחה. הוא הגה את הרעיון לביצוע התחבולה בפגישת ההתכנסות עם דיין והודה בכך. לא מתקבל על הדעת, שהר-אדיר לא היה שותף סוד לבעיה שהציקה לגינל בנוגע ליבוא המטען. בהקשר זה, יש להפעיל הגיון ושכל ישר ועל פי מדדים אלה, לא ניתן להגיע למסקנה אחרת, זולת שהר-אדיר ידע שגינל חפץ לייבא לארץ מכונות הימורים ושהדבר מנוגד לחוק."

בעקבות דברים אלה, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה והרשיע את המבקש בעבירה של התכנסות לשם הברחת טובין ובעבירה של הברחת טובין. להשלמת התמונה אוסיף, כי לאור התוצאה אליה הגיע החמיר בית המשפט המחוזי בקנס שהושת על המבקש.

2.המבקש עותר לקבלתה של רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, והוא מלין על החלטתו של בית משפט קמא לקבל את הערעור חרף ממצאו של בית משפט השלום, כי לא הוכח שהמכונות שיובאו הן מכונות הימורים.

ההכרעה בעניינו של המבקש בשתי הערכאות היתה הכרעה עובדתית בעיקרה, וכידוע הלכה מושרשת היא שרשות ערעור לא נועדה לבירורן החוזר של העובדות, אלא לבירורה של שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של בעלי הדין (ראו: רע"פ 7554/99 דניאל אלרגנד ואח' נ' מדינת ישראל ). יותר מכך, גם אם סבור המבקש כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי היתה בעקבות התערבותו בממצאים של עובדה, גם לכך נקבע לא אחת שערכאת ערעור מעולם לא גזרה על עצמה להתנזר כליל מהתערבות בממצאים מתחום זה, והתערבות זאת מותרת בכל אותם מקרים שבהם ההכרעה מתבססת על שיקולים שבהגיון (ראו: ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל , פ"ד מ"ח(5), 265). ובאשר לעניינו של המבקש – אינני סבור כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו, אדרבא, הוא היה רשאי להסיק את אשר הסיק בסוגיית מעורבותו של המבקש בהברחה, גם מדבריו של גינל בחקירתו. כך או כך, העובדה שהמכונות יובאו במכולה מבלי שהוגשה עליהן הצהרה ומבלי ששולם מס בגינן, היא הברחה כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת המכס, וגם מטעם זה לא נראה כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.לסיכום, בבקשה שבפני לא מתקיימת עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ומכאן החלטתי לדחותה.