רע"פ 1028/21 ליאור מנשה נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח ) בתיק עתפ"ב 12755-01-21 מיום 25.1.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (כב' השופט א' צ'כנוביץ ) בתיק בב"נ 41988-10-20.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 18.10.2020, הוציאה המשיבה צו הריסה מינהלי לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה ) בגין עבודה אסורה שביצעו המבקשים בדירתם בבית משותף, בכך שפיצלו את הדירה ללא היתר "ל-3 יחידות דיור נפרדות ועצמאיות בכך שבנו מבואת כניסה, מחיצות פנים, והכנות תשתית ל-3 יחידות נפרדות ועצמאיות". הצו מורה על הריסה וסילוק העבודה האסורה ועל הפסקת השימוש האסור והוא חל " על כל הקירות והתשתיות שנבנו לצורך חלוקת הדירה, ולא מופיעים בתשריט היתר מספר 7635 מיום 31.5.1964 ".

2.

ביום 21.10.2020, הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים לעיכוב ביצוע צו ההריסה למשך 45 ימים, לשם ביצוע הריסה עצמית של כל הקירות והתשתיות כמפורט בצו ההריסה. המשיבה הסכימה לבקשה, בכפוף לכך שהמבקשים ישיבו את המצב לקדמותו. בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה למשך 45 ימים, על מנת לאפשר למבקשים לבצע הריסה מלאה של הקירות והתשתיות, בתיאום עם מחלקת הפיקוח על הבנייה של המשיבה וקבע כי ככל שלא תבוצע הריסה מלאה תהא רשאית המשיבה לבצע ההריסה או להשלימה על חשבון המבקשים ומתוך כספי הערבות שהפקידו המבקשים.

3.

ביום 27.12.2020, הגישו המבקשים בקשה נוספת לבית המשפט לעניינים מקומיים, הפעם לביטול צו ההריסה ולעיכוב ביצוע זמני נוסף. זאת, בטענה כי פעלו בהתאם לצו ההריסה ולהחלטת בית המשפט וכי לאחר השלמת ההריסה שביצעו מדובר בדירה חוקית שאינה כוללת עוד פיצול אסור. המשיבה הגישה תגובה לבקשה ובה פירטה כי המבקשים לא השלימו את ביצוע ההריסה כמתחייב על פי הצו, שכן המבנה טרם הותאם להיתר הבנייה, כעולה מדו"ח ביקורת של מפקח מטעמה. בית המשפט דחה את הבקשה על הסף, בקבעו כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי – תוך 15 ימים ממועד המצאת הצו – כמתחייב לפי סעיף 228(א) לחוק התכנון והבנייה. כמו כן, נקבע כי המבקשים לא הציגו כל עילה לביטול הצו לפי סעיף 229 לחוק התכנון והבנייה – שכן העבודה שביצעו הייתה שלא כדין; התקיימו הדרישות למתן הצו; ולא נפל בצו פגם חמור שיש בו כדי לבטלו. עוד הוסיף בית המשפט כי כעולה מדו"ח הביקורת של המפקח שצורף לתגובת המשיבה, המבקשים לא השלימו את ביצוע ההריסה כמתחייב על פי הצו.

4.

המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה על הסף, כאשר נקבע כי נקודת המוצא היא שצו ההריסה תקף וכי בצדק נדחתה הבקשה המאוחרת לביטול הצו. בית המשפט הוסיף כי אם אכן מילאו המבקשים אחר הצו ולא נותר דבר להריסה, " אני סמוך ובטוח כי המשיבה לא תבצע את מה שאין צריך לבצע ".

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – היא הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

לטענת המבקשים, הבקשה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים הינה במהותה בקשה לקבוע כי הצו מוצה לאחר שהמבקשים הרסו את שנדרש. לעמדת המבקשים, שגו ערכאות קמא כאשר דחו את טענותיהם הענייניות על הסף בשל נימוק פרוצדוראלי, מבלי לבחון אם ההריסה אותה מבקשת המשיבה להשלים הינה של בניה חוקית, כטענתם, תוך שהם מפרטים בהרחבה כיצד עומדת הבנייה הנוכחית בתבחינים של דירה שאינה מפוצלת. המבקשים מוסיפים וטוענים כי עניינם מעלה שאלה עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקה והיא: מהו המסלול שעל המבקש לטעון למיצוי צו ההריסה – האם בהתאם לסעיפים 228 ו-229 לחוק התכנון והבנייה, או שמא לבית המשפט סמכות לבחון את העניין שלא במגבלות סעיפים אלו, על פי כלל הצדק הטבעיים?

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של המבקשים או אם קיים חשש כי דחייתה תגרום לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6392/20 סלאמה נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני מקרקעין , פסקה 4 (15.9.2020)). הבקשה אינה חורגת מעובדות המקרה הפרטני של המבקשים ודי בכך כדי לדחותה.

למעלה מן הצורך, יצוין כי משחלף המועד להגשת בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי, בדין נדחתה הבקשה לביטולו על הסף. ממילא, המבקשים הסכימו עם חוקיות הצו ועם תוכנו, לפיו היה עליהם להשיב את מצב הדירה לקדמותו תוך הריסת מלוא הקירות והתשתיות שנבנו ושאינם מופיעים בתשריט ההיתר. אף בהתעלם מכך, טענת המבקשים כי עניינם לא נבדק מהותית – אין לה על מה שתסמוך. בית המשפט לעניינים מקומיים בחן את דו"ח המפקח וקבע מפורשות כי המבקשים לא השלימו את ביצוע ההריסה לפיו. לפיכך, אין ממש בטענת המבקשים כי צו ההריסה מוצה. אם ישלימו המבקשים את ההריסה כנדרש על פי הצו, ברי כי לא יהיה למשיבה דבר להרוס.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית.