רע"פ 10313/03 יצחק טמזרתי נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' צבן, צ' זילברטל, מ' דרורי), אשר השית על המבקש חמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל ובכך קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש שהטיל עליו בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט י' ברקלי).

2.המבקש ואחיו גולן הפעילו פיצריה בסמוך לביתו של המתלונן. הפעילות בפיצריה הפריעה למתלונן והוא פעל לסגירתה, ללא הצלחה. לאירוע נשוא האישום קדמו תלונות של המתלונן כנגד הפעלת הפיצריה, ותלונות של המבקש ושל גולן על כך שהמתלונן איים כי ימנע מהם להפעיל את הפיצריה, והסיר שלטי פרסום השייכים להם. העובדות שנקבעו על ידי בית משפט השלום לאחר שמיעת ראיות, הן כדלקמן: ביום 3.10.99, סמוך לשעה 5:00 לפנות בוקר, נכנסו האחים לחצרו הפרטית של המתלונן, ואיימו עליו כי יהרגו אותו וכי זהו יומו האחרון. המבקש החזיק בידו סכין והניף אותה לעבר בטנו של המתלונן. המתלונן בלם בעזרת ידו את הדקירה. עקב כך נגרם לו חתך עמוק בידו שהצריך הוצאת עצם מתכתי מן היד, תפירת החתך והשמת היד בגבס. הוא אף אושפז לשלושה ימים. באותו זמן גרם גולן באמצעות מוט ברזל נזק לרכבו של המתלונן ולאדניות שהיו בחצר. בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) בנסיבות סעיף 334 לאותו חוק. גולן הורשע, בנוסף לעבירת האיומים, בעבירות חמורות פחות. בהמלצת שירות המבחן, ובהתחשב בפרק הזמן הארוך שעבר מאז האירוע (גזר הדין ניתן בתאריך 1.12.02), הסתפק בית משפט השלום באלה בגזר דינו: מאסר על תנאי של שישה חודשים על כל עבירת אלימות, למשך שלוש שנים; קנס של 250 ש"ח; 250 שעות של שירות לתועלת הציבור; התחייבות על סך 5,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות אלימות; וכן חויב המבקש לפצות את המתלונן בסכום של 2,000 ש"ח.

3.המבקש ואחיו לא ערערו על הכרעת הדין. לעומת זאת, המשיבה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע, כי לאור מעשי האלימות החמורים שביצע המבקש, ובמיוחד על רקע התופעה ההולכת ומתרחבת של יישוב מחלוקות וסכסוכים בדרכים אלימות תוך שימוש בסכין, דין הערעור להתקבל. בפסק הדין הובאה בחשבון גם העובדה, שהמבקש לא ביצע כהלכה עונש של שירות לתועלת הציבור, שהוטל עליו בגין עבירה קודמת בה הורשע. בנוסף התברר, כי במועד מתן פסק הדין שילם המבקש למתלונן רק מחצית מן הפיצוי בו חויב. לפיכך נגזרו על המבקש, כאמור, חמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, תחת עונש השירות לתועלת הציבור. לא ניתנה אפשרות לריצוי העונש על דרך עבודות שירות. יתר חלקי גזר הדין הושארו על כנם. מכאן הבקשה שבפניי. יצוין, כי ביצוע העונש עוכב על ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 5.12.03.

4.הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור. כל הטענות שהועלו בבקשה עוסקות במקרה הפרטני ובעובדות הנוגעות למבקש. אין הבקשה מעוררת שאלה בעלת השלכה כללית או עקרונית. בית המשפט המחוזי עשה חסד עם המבקש כשהסתפק בגזירת עונש מאסר של חמישה חודשים לריצוי בפועל. העונש שהשית בית משפט השלום היה מופרז לקולה במידה רבה. מדובר בעימות שיזמו המבקש ואחיו. המבקש נשא סכין ואילו אחיו החזיק במוט ברזל. כאמור, המתלונן בלם בידו ניסיון של המבקש לדוקרו. המתלונן נפגע ואושפז בבית חולים. בנסיבות אלה, וחרף השיקולים לקולה, הטיל בית משפט השלום עונש שיש לומר עליו בלשון זהירה כי הוא קל מאוד. בית המשפט המחוזי תיקן את גזר הדין בכיוון הנדרש והמתבקש. תופעת הסכינאות הפכה למה שמכונה "מכת מדינה", ושומה על בתי המשפט לנקוט אמצעים חריפים בכדי לעקרה מן השורש, על ידי הטלת עונשי מאסר בפועל. על העושה שימוש בסכין ליישוב סכסוכים לדעת כי דינו מאסר, ובמקרה רגיל על דרך ריצויו בין כותלי הכלא ושלא בעבודות שירות.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר.