רע"פ 10314/06 טליעה מדחת נ. מדינת ישראל

1.כנגד המבקש, אשר שירת בעת הרלוונטית במשמר הגבול, הוגש כתב-אישום לבית-משפט השלום בנצרת, ובו נטען כי במהלך חתונה אשר נערכה בכפרו, הוא ירה באוויר מנשקו האישי. בעקבות הודאתו, הורשע המבקש בעבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נגזרו לו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וחמישה חודשי מאסר על תנאי. כן הושת עליו קנס בסך 5,000 ש"ח.

2.המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. בערעורו טען, כי בית-משפט השלום לא נתן משקל ראוי לכך שהמבקש הוא אדם נורמטיבי, אשר הודה והביע את חרטתו על הירייה הבודדת אותה ירה כחלק ממנהג מקובל בכפרו. עוד נטען, כי הרשעתו תפגע בסיכויי פרנסתו, ובאפשרותו לשרת שירות קבע בצה"ל. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שקבע כי העונש אינו חורג ממידת הענישה הנוהגת.

3.כעת עותר המבקש להביא את עניינו בפני ערכאה נוספת. הוא שב ומעלה את הטענות אשר שימשו אותו בערעורו לפני בית-משפט קמא, להן מוסיף את הטרוניה לפיה בית-המשפט גזר עליו עונש הלוקה בחומרה יתרה, רק במטרה לשרת מדיניות הרתעה שאינה מתחשבת בנסיבותיו האישיות.

4.דין בקשה זו – שאינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מגדר עניינו של המבקש – להידחות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כידוע, גם מידת העונש כשלעצמה אינה מקימה, בדרך כלל, עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, אין בטענות המבקש כנגד גזר-הדין, שעל פניו אינו חמור כלל, להביאו בגדרם.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.