רע"פ 10319/01 יואל סלם יחיא נ. מדינת ישראל

המבקש, שבמשך שנים היה מכור להרואין, הורשע בבית-משפט השלום ברחובות, על יסוד הודאתו, בעבירות של הפרת הוראה חוקית, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, הסגת גבול, ניסיון גניבה, התפרצות לדירת מגורים, גניבה, היזק לרכוש ותקיפה.

בית-משפט השלום נמנע במשך שנתיים מלגזור את דינו של המבקש, והורה במהלך תקופה זו על הגשת תשעה תסקירים של שירות-המבחן בעניינו של המבקש, וזאת על-מנת למצות את הניסיונות לגמול את המבקש מן השימוש בסמים. במהלך שנתיים אלו סולק המבקש ממרכז גמילה אחד, עזב מוסד גמילה שני, נעלם למשך כחצי שנה ולא התייצב לדיוני בית-המשפט, עד אשר הוצא כנגדו צו הבאה, ביצע עבירות רכוש נוספות תחת השפעת אלכוהול, ולבסוף, כאשר נראה היה שהמבקש נגמל מן השימוש בסמים, הוא השתמש - לפי גרסתו - לפחות פעם אחת בסם מסוג גראס, תוך שהוא מסרב להצעת הגורמים שטיפלו בו להשתלב במסגרת טיפול אינטנסיבית יותר.

על רקע החליט בית-משפט השלום לדחות את המלצת שירות-המבחן להאריך עונשי מאסר מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש, על-מנת לאפשר למבקש להשתלב בהליך גמילה במרכז יום, וגזר על המבקש בגין העבירות השונות שבהן הורשע מספר עונשי מאסר בפועל, המסתכמים ל24- חודשי מאסר. וכך קבע בית-משפט השלום, בין היתר, בפסק-דינו המפורט:

[המבקש] חוזר ועובר עבירות, פוגע בציבור וברכושו, ומצר על הסתבכויותיו, ומצהיר על כוונותיו הטובות רגע לפני גזר-הדין, ולאחריו - אין בטחון שהצהרותיו יקויימו. תקופה ארוכה השהיתי [את מתן] גזר-הדין כדי שיעלה על דרך שהתווה לו שירות המבחן, אך - למרות כל שנעשה - לא עמד הנאשם בציפיות.

ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה. בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו, כי מתסקירו האחרון של שירות-המבחן עולה, כי המלצת שירות-המבחן מסויגת, ועל-כן אין להתערב בפסק-דינו של בית-משפט השלום, שהוא מאוזן ואף נוטה לקולא ומבטא מגמה של עידוד המבקש להיגמל מן השימוש בסמים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש, כי בית-משפט השלום שגה בדחותו את המלצת שירות-המבחן, שניתנה על יסוד היכרותו המעמיקה של השירות עם המבקש; כי בית-המשפט המחוזי שגה בדחותו את בקשה שהגישה סניגוריתו של המבקש להורות על הגשת תסקיר משלים בעניינו אך מן הטעם שקוצר הזמן אינו מאפשר זאת; וכי אירוע השימוש בסם הקל היווה מעידה חד-פעמית של המבקש, ולא ראוי היה לגזור מאירוע זה מסקנה בדבר כשלון הליך שיקומו של המבקש. המבקש טען עוד בהקשר זה, כי מעידות חד-פעמיות הן טבעיות בהליך גמילה, שהוא הליך מורכב וממושך, וכי מעידתו האחת אינה מלמדת על כשלון ההליך.

מנגד טענה המדינה, כי אין מקום למתן רשות ערעור, וציינה, כי התסקיר האחרון בעניינו של המבקש הוגש כשלושה חודשים עובר לדיון בערעורו, והמבקש, שלא שב במהלך הדיון בערעורו על בקשתו להורות על הגשת תסקיר-משלים, אף לא הצביע על נסיבה חדשה המצדיקה קבלת תסקיר כזה.

דין הבקשה להידחות.

טענות המבקש, המופנות כנגד חומרת העונש שנגזר עליו, אינן מקימות עילה לדיון בעניינו בערעור שני.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופם של דברים לא הצביע המבקש על עילה להתערבות בית-משפט זה. שכן, כאמור, הניסיונות להביא את המבקש לכלל גמילה לא צלחו. עם זאת, כאמור, בית-משפט השלום שקל את הצורך בעידוד ניסיונות הגמילה של המבקש, שאם ירצה בכך יוכל לקבל סיוע בעניין זה במסגרת המאסר.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.