פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10335/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
אריאל שטרית
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור
בשם המבקש: עו"ד שמעון
קוקוש
החלטה
בית-משפט השלום בטבריה הרשיע את המבקש, נוכח הודאתו, בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. עוד הורשע המבקש בשלושה אישומים נוספים שעניינם החזקת רכוש החשוד כגנוב, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית וניסיון התפרצות למקום מגורים. בעקבות כך, נגזרו למבקש 36 חודשי מאסר, מהם 24 מאחורי סורג ובריח ויתרתם על תנאי, ורישיונו לנהוג נפסל למשך שנה.
המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, וטען כי הופלה לרעה ביחס לשותפיו לעבירות, וכי יש להקל בעונשו נוכח נסיבות חייו הקשות. בית-המשפט עמד על השוני הקיים בין המבקש לחבריו לפעילות העבריינית, הנובע מכך שעם האחרונים נערך הסדר טיעון. כן נתן בית-המשפט את דעתו על כך שהמבקש לא שיתף פעולה עם שירות המבחן. נוכח כל אלה, נדחה הערעור, מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור, בטענה כי עניינו מעלה סוגיה משפטית עקרונית שעניינה פגיעה בעקרון אחידות הענישה, שנגרמה עקב אפליה בינו לבין יתר שותפיו לעבירה.
דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק את קיומו של ערעור שני במספר (רע"פ קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). בעניין שלפני לא נמצאה לי עילה לסטות מכלל זה, שכן שותף אני להשקפתו של בית-משפט קמא, לפיה קיים שוני רלוונטי בין המבקש לשותפיו, אשר הצדיק החמרה בעניינו.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ד' בטבת תשס"ז
(25.12.06).
ש ו פ ט