רע"פ 10366/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

במסגרת הסדר-טיעון, הוגש לבית-משפט השלום בחיפה כתב-אישום מתוקן בו יוחסו למבקש שורה של מעשים מגונים אותם ביצע במספר צעירות – רובן קטינות – שלא בהסכמתן החופשית, ובכך ביצע עבירות לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגדרו של הסדר-הטיעון עתרו הצדדים לגזור למבקש מאסר של ששה חודשים, בו ישא בדרך של עבודות שירות. בית-משפט השלום אימץ את עתירת הצדדים וגזר למבקש 24 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים בפועל והיתרה על תנאי. בית המשפט הוסיף וקבע בזו הלשון: " הנאשם ירצה את עונש המאסר בפועל בעבודות שירות ציבוריות, במידה ויימצא מתאים לכך ע"י הממונה על עבודות השירות ". דא עקא, בחוות דעתו קבע הממונה, כי המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות, נוכח "המגבלות הקיימות בשיבוצו, הן אלה הרפואיות והן אלה הנובעות מאופי עבירותיו". בית-משפט השלום הורה לממונה לשוב ולשקול את עמדתו, אך זו לא השתנתה, במיוחד לאור תסקיר שהגיש שירות-המבחן, ובו נכללה הערכה כי קיים חשש להישנותן של העבירות. נוכח כל אלה, הורה בית-משפט השלום כי המבקש ישא במאסר מאחורי סורג ובריח.

2.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בחיפה, בפניו טען כי היה מקום להורות כי הוא ישא בעונשו בעבודות שירות, חרף חוות-דעתו השלילית של הממונה. בית-המשפט המחוזי לא ראה לקבל טיעון זה והערעור נדחה.

בבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, הוא שב על הטענה אשר שימשה אותו בערעור בפני בית-משפט קמא.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כלל הוא כי חומרתו של העונש אינה מקימה, לכשעצמה, עילה למתן רשות לערער ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)).

על אף הכסות המשפטית בה ניסתה באת-כוחו המלומדת של המבקש לעטות את הבקשה, אין בה אלא עתירה לבחינת נסיבותיו האישיות של המבקש בידי ערכאה שלישית, ולכך אין כל הצדקה. יתרה מכך, ובלשון בית משפט השלום, " בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים נקבע מפורשות כי אם הנאשם לא יימצא מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות – ירצה עונש של מאסר שלא יומר בעבודות שירות " (עמ' 45 לפרוטוקול הדיון). לעניין זה התייחס בית המשפט גם בעמ' 50 לפרוטוקול: " בהסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים נלקחה בחשבון האפשרות כי הנאשם ירצה את עונש המאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, וזאת אם לא ימצא מתאים לריצויו ולהמרתו בעבודות שירות ". הנה כי כן, בית המשפט הלך בדרך אותה התוו הצדדים, ובחן גם את סבירות המלצתו של הממונה על עבודות השירות. במצב זה אינני סבור כי ערכאות קמא נקלעו לתוצאה שגויה, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה, כמו גם את הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.