רע"פ 10412/04 חברת כוכב יפו בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ד' ברלינר, ז' הרמר ו- י' שיצר), אשר דחה ערעור של המבקשים על גזר הדין שהוטל עליהם על ידי בית משפט השלום בתל-אביב יפו (השופט ד' בארי).

2.

המבקשת 1 הינה חברה להסעת נוסעים שבבעלותה 10 אוטובוסים. המבקש 2 הינו בעליה, מנהלה ואחד מנהגיה של המבקשת 1. המבקש 2 הורשע על ידי בית משפט השלום בעבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה רשלנית שגרמה לחבלה וניסיון להשמדת ראיה. כמו כן, הורשע המבקש 2, ביחד עם המבקשת 1 ואדם נוסף, בעבירות בגין ליקויים שהתגלו בכלי הרכב של המבקשת 1, בכללם האוטובוס בו נהג המבקש 2 בעת התאונה נשוא ההרשעה. על המבקשת 1 הוטל קנס של 40,000 ₪. על המבקש 2 נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל בגין גרימת מוות ברשלנות; 4 חודשי מאסר בפועל בגין העבירה של ניסיון להשמיד ראיה ושני חודשי מאסר נוספים בגין הליקויים שנמצאו בכלי הרכב; בנוסף נגזרו על המבקש 2 עונשי מאסר מותנים וקנס בסכום של 10,000 ₪. חלק מעונשי המאסר נגזרו בחופף, כך שעונש המאסר הכולל שנגזר על המבקש 2 עמד על 8 חודשים.

3.

המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש והמשיבה ערערה על קולתו. בית המשפט המחוזי דחה, ברוב דעתו, את שני הערעורים, אך זאת לאחר שקבע כי "אין ספק שערעור המדינה הוא בעל משקל רב יותר והעמיד בפנינו דילמה של ממש. כל אחד מהאישומים שהורשע בו המערער [המבקש 2] הוא אישום קשה שחושף רשלנות, זלזול בהוראות החוק, כאשר לרוע המזל, הרשלנות במקרה זה הביאה לתוצאה טרגית של קיפוח חיי אדם". לו נשמעה דעתו של שופט המיעוט, היה מתקבל ערעורה של המדינה ועונש המאסר היה עומד על 15 חודשיים. על פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור.

4.

טענתם העיקרית של המבקשים היא שהעונשים שנגזרו עליהם עולים בחומרתם על הענישה המקובלת במקרים דומים וכי לא ניתן ביטוי, בגזר הדין, לנסיבותיו האישיות של המבקש 2. על כן, לטענתם, יש להפחית מעונשם.

5.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי טענות כנגד חומרת העונש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים שכן בדרך כלל טענות אלו אינן מעלות שאלות חוקתיות או משפטיות מיוחדות (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 8628/04 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

במקרה שלפני לא מצאתי טעם המצדיק לחרוג מן הכלל האמור. יתירה מכך, נראה שחסד נעשה עם המבקש 2 על ידי בית המשפט המחוזי, משלא התקבלה דעת המיעוט ועונשו לא הוחמר.

6.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.