רע"פ 10423/09 ניצן שורר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 7704-07-09 (כבוד השופטים ש' ברלינר - סג"נ, י' גריל , ב' בר-זיו ) מיום 10.12.2009, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (ת"פ 1573/07, כבוד השופט א' גופמן ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחדרה המייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. על פי הנטען בכתב האישום המבקש החזיק בביתו סם מסוג קנבוס במשקל של 574.75 גרם נטו, ללא היתר כדין או אישור מאת המנהל. המבקש הודה בעובדות כתב האישום והופנה להכנת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המבקש, בן 53, משתמש בסמים כעשרים וחמש שנים במסגרת חברתית. עוד עלה מהתסקיר כי הוא חושש שהרשעתו בדין תפגע בעבודתו בעתיד. בסופו של דבר, בשל העובדה שהמבקש נמצא נקי מסם בבדיקה שנעשתה לו ובשל העובדה שהוא הצהיר כי יימנע בעתיד משימוש בסם, המליץ שירות המבחן להטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות ולא להרשיעו בדין תוך כך שבמהלך תקופת המבחן יעבור בדיקות שתן אקראיות לאימות התרחקותו מהסם.

בית משפט השלום לא קיבל את המלצת שירות המבחן וקבע כי במקרה זה אכן למבקש אין עבר פלילי והוא עובד בעבודה אחראית ומתפרנס ממנה. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהוא עצמו מאשר כי הוא עושה שימוש בסם במשך שנים רבות, ודי בדבריו אלו כדי להצדיק דחיית הבקשה לאי הרשעה. עוד נקבע כי המבקש כאמור בתסקיר אף נראה כמצדד בשימוש בסם ורק חרדתו מהענישה הביאה אותו, כנראה לעושת מאמץ להימנע משימוש בסם. על כן נקבע כי בהתחשב במשך הזמן בו הוא השתמש בסמים, העובדה שהוא מאשר כי מדובר בשימוש "חברתי", והוא אף אינו שולל את עצם השימוש בסם מבחינה נורמטיבית, ובעיקר משקל הסם הנמצא ברשותו ( 574 גרם ), כל אלה מחייבים שלא לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה, וזאת בהתאם להלכות הפסוקות של בית משפט זה, על כן הורשע המבקש במיוחס לו. ביום 1.6.2009 נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל לרצות בעבודות שירות, 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 ש"ח והתחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח.

המבקש ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 10.12.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בקובעו כי הרשעתו של המבקש בדין יסודה ואין מקום להתערבות בקביעותיו המבוססות של בית משפט השלום בסוגיה זו. בנוסף נקבע כי במקרה זה בצדק לא אימץ בית משפט השלום את המלצת שירות המבחן, שהרי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא בשימוש ארוך שנים בסמים. כן נקבע כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקש, אשר מאזן כראוי את כלל השיקולים.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש טוען כי לאור עובדות כתב האישום בהן הודה לא ניתן להרשיעו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שכן עובדה התומכת בהוראת חיקוק זו כלל לא נזכרת בעובדות כתב האישום, והלכה ידועה היא שהודיית נאשם בכתב האישום, הינה הודיה בעובדות כתב האישום. על כן, טוען המבקש, כי עובדות כתב האישום לא תומכות במסקנה שההחזקה נעשתה שלא לצריכה עצמית, והיה מקום לקבוע את התיק להוכחות בסוגיה זו. לאור זאת הוא טוען כי שגו הערכאות הקודמות עת השאירו את הרשעתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית על כנה. בסיכומו של דבר הא טוען כי יש לבטל פסקי הדין של הערכאות הקודמות ולהורות לבית משפט השלום לשמוע הוכחות בשאלת טיב החזקת הסם.

המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. לגופה של הבקשה טוענת המשיבה כי לפי הוראות פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג 1973, קיימת חזקה כי כמות הסם אותה החזיק המבקש על פי הודאתו, הינה שלא לצריכה עצמית והמבקש לא הביא כל ראיה לסתור חזקה זו. בנוסף טוענת המשיבה כי קו הטיעון אשר הוצג בבקשה זו – שאלת טיב החזקת הסם – הינו קו טיעון חדש שלא נדון בפני הערכאות הקודמות, שם התמקד המבקש בשאלת עצם הרשעתו בדין. בנוסף טוענת המשיבה כי סוגית נטל הראיה אשר הוצגה על ידי המבקש נוגעת לשאלת שימוש בסם, להבדיל מהסוגיה אשר בפנינו הנוגעת לשאלת החזקת סם. על כן, לטענתה יש לדחות בקשה זו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובהחלטות של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. במקרה שלפניי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מהוראות סעיפים 152(א), 154 ו- 156 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 , ניתן ללמוד כי תשובתו של הנאשם לכתב האישום מתמקדת בעובדות המפורטות בכתב האישום (ראו רע"פ 1078/09 רונן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.1.2010); מ"ח 4753/04 ברק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.2004)), כפי שטוען, בצדק, המבקש. על כן אין הנאשם צריך להתייחס לסעיפי חוק, בהם הוא מואשם, ואין הוא צריך לומר האם הוא מודה "באשמה" או לאו. לאחר שהנאשם משיב לעובדות של כתב האישום, עובר מרכז הכובד אל בית המשפט, אשר צריך להחליט האם הודיית הנאשם בעובדות או בחלקן מקימות את היסודות הנדרשים להרשעה בעבירה שכן "השאלה אם יש בעובדות בסיס לאשמה- היא שאלה של חוק, וזו שוב אינה נתונה להכרעת הנאשם אלא להכרעתו של בית המשפט בלבד" (יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני א 1364 (2009)).

מכאן עלה השאלה האם בדין הרשיע בית משפט השלום את המבקש בסעיף החיקוק שמיוחס לו, קרי, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א), (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג 1973 (להלן: פקודת הסמים ) . לטעמי יש לענות על שאלה זו בחיוב, כלומר בצדק הורשע המבקש בעבירה זו. הפירוש של העובדות בהן הודה והעברתן לעולם המשפט זהו תפקידו של בית המשפט. מהודאתו של המבקש בעובדות המפורטות בכתב האישום, עולה בבירור כי העובדות בהן הודה מקימות את היסודות הנדרשים להרשעתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, על פי פקודת הסמים. סעיף 31(3) לפקודת הסמים קובע כי

מי שהחזיק סם בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו בתוספת – חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור. בתוספת השנייה מפורטת הכמות לצריכה עצמית של סם מסוג קנבוס, והיא עומדת על 15 גרם . מכאן ברור כי החזקה שבחוק קובעת כי כמות של 574 גרם – הכמות בה הודה המבקש, כמפורט בכתב האישום – הינה שלא לצריכה עצמית. לא נראה כי המבקש הביא איזו שהוא בדל של ראיה לסתירת חזקה זו ועל כן בדין הורשע במיוחס לו (ראו באופן כללי ע"פ 1367/90 אלהווייל נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 418 (1991)).

יתר על כן, נראה כי המבקש מנסה כעת למצוא טיעונים מן הגורן ומן היקב, לאחר שטענותיו העיקריות בדבר הרשעתו בדין נדחו, באופן מבוסס ומנומק, בערכאות הקודמות, וזאת ביודעו את ההלכות הפסוקות של בית משפט זה בעניין מתן רשות ערעור. רק מטעם זה – שטענתו העיקרית בבקשה זו אין לה זכר ממשי בדיונים בערכאות הקודמות – יש לדחות את בקשתו, שכן לא ניתן בגלגול שלישי להביא לקדמת הבמה טענות חדשות שלא נטענו על ידי המבקש בערכאות הקודמות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב ביום 1.6.2010 בשעה 10:00, לפני הממונה על עבודות השירות, במפקדת מחוז צפון, מתחם בית הסוהר חרמון, לשם תחילת ריצוי עונשו.