רע"פ 1044/10 יניב יהודה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב, בעבירות של נהיגה ברכב בזמן פסילה, וללא רישיון נהיגה וביטוח תקפים. בית-המשפט מאן להטות אוזן לטענתו כי נהג כשברשותו רישיון נהיגה זמני אשר הונפק לו, לבקשתו, בידי רשות הרישוי וזאת בשל תקלה משרדית. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש ל-100 ימי מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, הוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים (במצטבר לתקופות פסילה העומדות לחובתו), ו-6 חודשים פסילה על-תנאי, וכן קנס בסך 1,500 ש"ח.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד הרשעתו בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שם טען, כי הפקת רישיון הנהיגה בידי רשות הרישוי, כמוה כהודעה על סיומה של תקופת הפסילה, ואין לבוא עמו חשבון בהתבסס על מצג שגוי שיצרה הרשות המוסמכת. עוד נטען, כי עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 34יח לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (טעות במצב דברים). לחלופין, סבור המבקש כי העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה הנוהגת. בפסק דינו דחה בית-המשפט המחוזי את הערעור לאחר שלא מצא מקום להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית, ומנגד נעתר לערעורה של המשיבה והעמיד את תקופת המאסר בפועל על 8 חודשים. יתר חלקיו של גזר-הדין נותרו על כנם.

3.

בבקשה שבפני עתר תחילה המבקש ליתן לו רשות לערער, הואיל ולהשקפתו עניינו מעורר שאלה מהותית המצדיקה ליבון נוסף. בהמשך, הוא ביקש כי הטיפול בבקשה יושהה וזאת, כלשונו "במטרה לבדוק אם ניתן להגיע להבנות כלשהן אל מול נציגי המשיבה".

4.

דין הבקשה, על שני חלקיה, להידחות. הסוגיה של הסתמכות על מצג שגוי של רשות מוסמכת עשויה לעורר שאלה כללית, אולם בנסיבותיו של המבקש אין היא מצדיקה קיומו של ערעור שני. למבקש, שעברו המכביד עד מאד מעיד עליו כי דיני התעבורה אינם זרים לו כלל ועיקר, חלק מהותי בשגיאה שיצאה תחת ידה של הרשות המוסמכת, הואיל והוא היה זה שפנה אליה במהלך תקופת הפסילה בבקשה להנפיק לו רישיון, אף שידע כי הוא מצוי בתקופת פסילה. זאת ועוד, גם אם יש להצר על התקלה בפעולת הרשות, לא עלה בידי המבקש להראות כי אותה תקלה חורגת מטעות שבתום לב ועולה כדי התנהגות פסולה. אשר על כן, אין בסיס להחלתה בעניינו של איזו מבין ההגנות שבדיני העונשין. ככל שהיה מקום לייחס לאותה תקלה משקל, היה זה לעניין העונש. דא עקא, מדובר במי שכאמור עברו הפלילי והתעבורתי מכביד, ובנסיבות אלו אין בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי. באשר לטענה נוספת שהעלה המבקש, ולפיה לא התקיימו כל יסודות העבירה בעניינו, כל שאוכל לומר הוא כי עניין זה נדון בידי שתי ערכאות קמא בהרחבה, ולא מצאתי מקום או עילה להידרש לו בשלישית.

לפיכך הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.