פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10446/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
אלסיה קודין
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה מורדות הכרמל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 6.10.05,
בתיק ע"פ 451/05, שניתן על ידי כבוד השופטים: ש' ברלינר, י' גריל, א' שיף
בשם המבקשת: בעצמה
החלטה
המבקשת, שאינה מיוצגת, מתגוררת בדירה שבבעלות חברת "עמידר" בנשר. בשנה האחרונה, ובלא שקיבלה לכך את אישורם של הגורמים המוסמכים, בנתה המבקשת תוספת מגורים לדירה. משהתגלה הדבר, הוציאה המשיבה צו מינהלי להריסת התוספת.
בקשה שהגישה המבקשת לבית-המשפט לענינים מקומיים בקרית-ביאליק, לביטול הצו מכוח סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"א-1965, נדחתה. בית-המשפט לענינים מקומיים קבע, כממצא-שבעובדה, כי הבניה טרם הושלמה והמבנה הנוסף לא אוכלס קודם שהוצא צו ההריסה, ומשכך לא קמה למבקשת עילת-ביטול. הבקשה, הוסיף בית-המשפט לענינים מקומיים, אינה מגלה עילה לביטול הצו גם מטעמים אחרים, וזאת אף בהתחשב במדיניות הגמישה הננקטת בשנים האחרונות במקרים מעין אלה. ערעור, שהגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בחיפה נדחה אף הוא, אך ביצוע הצו עוכב כדי לאפשר למבקשת להגיש לבית-המשפט העליון בקשה למתן רשות לערעור נוסף.
בקשה כאמור הוגשה, ובגדרה, שבה המבקשת ופורשֹת את הטענות שהעלתה בערכאות קמא. בפרט היא טוענת, כי המבנה אוכלס עוד בטרם הוצא צו ההריסה, וכי שגו בתי-המשפט קמא משלא הביאו בחשבון את עמדתה של חברת "עמידר", המצדדת בתוספת הבניה לדירה שבבעלותה.
הריסת בית-מגוריו של אדם היא סנקציה קשה. זאת, בין אם החל להתגורר במקום קודם להוצאתו של צו הריסה מינהלי בשל בניה בלתי-חוקית, ובין אם לאחר מכן. בפרט קשה היא ההחלטה לאשר את ביצועו של צו הריסה שעה שמדובר בתוספת חיונית לשיפור תנאי החיים, ומקום בו יש להניח כי הבניה נעשתה בלא שהיוזם אותה היה ער לאיסור שבחוק. ייתכן גם, כי לו הוגשו תוכניות הבניה מבעוד מועד, ובפרט אם נכונה הטענה כי "עמידר" לא התנגדה לדבר, היו הגורמים המוסמכים מאשרים את התוספת ללא קושי מיוחד.
ברם, בכל אלה אין כדי לשנות מן המסקנה, כי אין להשלים עם בניה בלתי-חוקית, שהיא מקרה חמור במיוחד של עשיית דין עצמית, שאין לקבלה. ראוי להזכיר, כי הסמכות להוצאתו של צו הריסה מינהלי הוספה לחוק התכנון והבניה על רקע מציאות עגומה, בה הפכה הבניה הלא-חוקית לחזיון נפרץ, והרשויות עמדו חסרות אונים נוכח המצב שנוצר. אין לך מתאימים לענין שבפנינו מדברים שאמר בית-משפט זה, מפי השופט י' זמיר, בהתייחסו לסמכות זו:
"הפיקוח על הבניה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק, ומקימים בנינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית. אף אין זה דבר נדיר שבנינים מוקמים שלא כחוק על מקרקעין של הציבור, שנועדו לשרת את צרכי הציבור, ולאחר שהוקמו ואוכלסו במשך זמן מה, קשה כקריעת ים סוף לפנותם ולסלקם". [רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 404]
מכל מקום, כל שאמרתי, נאמר אך לפנים משורת הדין ומתוך הבנה למצוקתה של המבקשת, שכן ממילא אין הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור לבית-משפט זה. לא זו בלבד שאין הבקשה מעלה שאלה משפטית, החורגת מענינה הפרטני של המבקשת, אלא היא מייסדת עצמה על ניסיון לקעקע ממצא עובדתי שנקבע בידי הערכאה הדיונית, ולכך לא תוכל ערכאת הערעור לשעות.
על יסוד כל האמור אני מחליט לדחות את הבקשה. מאליו ברור, כי עיכוב הביצוע עליו הורה בית-המשפט המחוזי, בטל.
ניתנה היום, י"ח בחשוון תשס"ו
(20.11.2005).
ש
ו פ ט