רע"פ 10452/03 יורי רובינוב נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט צ' גורפינקל), בו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (כבוד השופט י' גרטי) בעניינו.

2.המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בעבירות של נהיגה בשכרות ושל חציית צומת באור אדום. ההרשעה באה לאחר שהמבקש הודה בעובדות כתב האישום שהוקראו לו. מיד לאחר מכן החל שלב הטיעונים לעונש. אזי טען המבקש, כי עבר את הצומת באור צהוב ולא באור אדום. הוא סיפר, כי שתה אצל חברו בערב שלפני היום בו ביצע את העבירות, וכי ישן אצל החבר בטרם נסע לביתו. הוא הביע צער על המקרה, והוסיף כי הוא מחוסר עבודה. בית המשפט לתעבורה הביא בחשבון בגזר דינו את השיקולים הללו, וכן את העובדה שהמבקש הודה בעבירות ובכך חסך זמן שיפוטי. מאידך, ייחס בית המשפט משקל לחומרת העבירות, ולכך שלחובת המבקש היו ארבע הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. לאור זאת, פסל בית המשפט את המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים, תוך שהוא מפעיל באופן חופף עונש פסילה מותנה של חודשיים. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי לא מצא טעם שלא להשית את פסילת החובה בת השנתיים בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. בנוסף הוטלה על המבקש פסילה מותנית בת שלושה חודשים, למשך שנתיים. כמו כן נגזר עליו מאסר של שלושה חודשים על תנאי שלא יעבור במשך שנתיים עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה או נהיגה כשאין בידו רישיון נהיגה תקף. על המבקש אף הוטל לשלם קנס בסך 2,000 ש"ח, או לרצות 20 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש המבקש על הרשעתו ועל חומרת העונש שהושת עליו.

3.טענתו המרכזית של המבקש בבקשה שלפניי מופנית כנגד הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה. הוא גורס, כי מהדברים שאמר בפני בית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש משתמעת כפירה באחד האישומים נגדו, שכן הוא סיפר שחצה את הצומת באור צהוב ולא באור אדום. לפי הנטען, המבקש הודה תחילה בעבירות המיוחסות לו משום שלא הבין את מה שהתחולל בבית המשפט, באשר הוא לא היה מיוצג על ידי עורך דין, ועברית אינה שפת אימו. המבקש טוען, כי בית המשפט הפר את חובתו לשמור על זכויותיו, כנאשם בלתי מיוצג, בכך שלא וידא שוב אם אמנם מודה הוא במיוחס לו. לחלופין, טוען המבקש כי יש להקל בעונשו. נימוק אחד לכך הוא העובדה, שבית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, בטעות, כי הוא הורשע בעבירה של נהיגה רשלנית. כמו כן, גורס המבקש כי מתקיימות נסיבות מיוחדות לאורן מוצדק להימנע מלהפעיל את עונש הפסילה המינימלי בגין עבירה של נהיגה בשכרות. המדובר בעובדה שכמות האלכוהול שנמצאה בגופו עולה על המותר רק במעט, ובעובדה שלא נגרמה כל תאונת דרכים עקב השכרות.

4.הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. ראשית, לעניין ההרשעה, הטענות שמעלה המבקש אינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מנסיבות המקרה הפרטני. הטענה, כי נגרם למבקש עיוות דין, נדונה על ידי בית המשפט המחוזי ונדחתה לגופה. המבקש לא הצביע על טעם המצדיק את הדיון בה פעם נוספת. גם לגופו של עניין לא מצאתי יסוד בטענה, כי המבקש לא הבין שהורשע על פי הודאתו. לאחר ההודאה תיאר המבקש את נסיבות ביצוע העבירה מנקודת מבטו, ציין כי הוא מצטער על מה שקרה, ופירט את נסיבותיו האישיות. מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה עולה, כי הדברים שאמר המבקש כוונו להקלה בעונשו ולא לכפירה באשמה. שנית, גם לעניין גזר הדין, לא שיכנעני המבקש בדבר ההצדקה להתערבות בו. לא קיים כל טעם המצדיק סטייה מן הכלל, לפיו בית משפט זה אינו נוטה ליתן רשות לערער על חומרתו של עונש בלבד. הערכאות דלמטה התחשבו במכלול השיקולים, לקולה ולחומרה, והעונש שהושת אינו חורג ממתחם הענישה הסביר בנסיבות המקרה. קל וחומר, היות שבענייננו גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש את עונש המינימום הקבוע בחוק בגין עבירה של נהיגה בשכרות, אשר רק בנסיבות מיוחדות ניתן לחרוג ממנו.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית.