רע"פ 10460/07 יחיאל יהושוע נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-האישום שהוגש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, יוחסה למבקש עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בשילוב עם סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. נטען, כי המבקש פגע ברכבו בהולכת רגל בעת שחצתה צומת מרומזר, והרגה. בית-המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש על-פי הודאתו, אולם נוכח רשלנותה של המנוחה אשר לא צייתה לאור אדום ברמזור, נגזר לו עונש קל יחסית: 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, פסילת רישיון ל-6 שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח.

2.

המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וטען כי היה מקום להקל עמו. מנגד, ערערה המשיבה כנגד קולת העונש, וטענה כי הוא אינו הולם את חומרת ההרשעה. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, קיבל את ערעורה של המשיבה, והעמיד את תקופת הפסילה על 9 שנים. נקבע, כי חרף רשלנותה של המנוחה, אין להמעיט באשמתו של המבקש לקרות התאונה, כאשר לא הבחין בהולכת הרגל במועד על אף שדה הראייה שעמד לרשותו והתאורה שדלקה בצומת.

3.

בבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, הוא שב ועותר להקל בעונשו.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער, שהרי הלכה ידועה היא כי אין בחומרת העונש כדי להצדיק קיומו של ערעור שני. אף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. שתי ערכאות נתנו דעתן באשר לעונש הראוי למבקש, ובכך די.

הבקשה נדחית.