רע"פ 10489/07 שמעון אלמקייס נ. מדינת ישראל

1.

המבקש חדר לבית מגורים באישון לילה, כשהוא רעול פנים וחמוש בסכין, מתוך כוונה לבצע גניבה. כאשר התעורר אבי המשפחה והבחין בו, איים עליו המבקש כי יהרוג את ילדיו. בין השניים התפתח מאבק, במהלכו נדקר האב בידו ובברכו. לבסוף, הצליח האב להתגבר על המבקש ולנטרל אותו. בגין מעשים אלו, הרשיע בית-משפט השלום בנצרת את המבקש, על-פי הודאתו, בהתפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, בגניבה, באיומים ובהחזקת סכין, עבירות לפי סעיפים 406(ב), 384, 192 ו-186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נגזרו לו 24 חודשי מאסר, 27 חודשים נוספים על-תנאי, פיצוי בסך 5,000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מלעבור עבירות דומות. כמו-כן, הורה בית-משפט השלום על הפעלתו של מאסר על תנאי בן 24 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר, כך שתקופת כליאתו הכוללת של המבקש הועמדה על 36 חודשים.

2.

המשיבה הביאה את השגותיה כנגד קולת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. נטען, כי נוכח חומרתן של העבירות, ולאור עברו הפלילי המכביד של המבקש, ראוי היה להחמיר עמו. בית-המשפט קיבל את הערעור, העמיד את עונש המאסר על 30 חודשים, וקבע כי רק ששה חודשים מתוך המאסר המותנה שהופעל, ירוצו בחופף, כך שהמבקש ישהה תקופה של 48 חודשים מאחורי סורג ובריח.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, אולם לא מצאתי עילה להתיר זאת. ככלל, השגות כנגד העונש אינן מצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית, ולא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו במקרה הנוכחי ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). עניינו של המבקש לובן בפני שתי ערכאות – ובכך די.

אשר על כן, הבקשה נדחית.