רע"פ 105/98 קרול סויסה נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר קיבל את ערעור המדינה והחמיר בדינה של המבקשת.

המבקשת הורשעה על פי הודאתה בבית משפט השלום ברמלה בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו7-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973 -, ביחס ל60- כדורי אקסטזי

שהחזיקה ברשותה בשני מועדים שונים. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום (ת"פ 1569/96), רכשה המבקשת כמות של 60 כדורי אקסטזי מאחד בשם אזולאי, שהיה נאשם מס' 1 בכתב האישום, מתוך מטרה למכרם לאחר, נאשם מס' 3. כן הורשעה המבקשת, גם כן על פי הודאתה, בתיק נוסף שביקשה לצרפו (ת"פ 117/97), במסגרת ת"פ 117/97, אשר צורף לתיק הקודם, בשלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, בשל כך שהפרה בשלוש הזדמנויות שונות הוראה של בית משפט השלום ברחובות ( ב"ש 814/96), שלפיה שוחררה בתנאים מגבילים שכללו "מעצר בית".

בהתחשבו בנסיבותיה האישיות של המבקשת, ובדגש על עברה הנקי ועל מעצר הבית הארוך בו שהתה טרם ההרשעה, גזר עליה בית משפט השלום קנס בסך 3,000 ש"ח, וכן מאסר על תנאי של שבעה חודשים, אם תעבור עבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים (למעט החזקת סם לשימוש עצמי), ומאסר על תנאי של שלושה חודשים, אם תעבור עבירה של הפרת הוראה חוקית.

2.

המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט ביקש משירות המבחן להכין תסקיר משלים לגבי המבקשת, אולם "המשיבה לא טרחה להתייצב בפני שירות המבחן, למרות שזומנה שוב ושוב", ולפיכך לא היה בידי בית המשפט תסקיר לגביה של המבקשת. בפסק דינו קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה -

"הסוגיה בפניה אנו עומדים היא - באיזו מידה ניתן לראות בעונש אשר הוטל על המשיבה (היא המבקשת - א.ג .), עונש סביר בנסיבות אשר פורטו בכתב האישום.

מכת הסמים אשר פשטה בארץ, ובמיוחד בקרב בני הנוער היא קשה ורעה. במידה ובית המשפט יתחשבו בנסיבות האישיות של עבריינים, בגילם הצעיר ובעברם הנקי, הרי הם יחטאו בכך לגבי כוונת המחוקק. הגל הגואה של עבירות הסמים והשפעתם ההרסנית על החברה חייב להדריך את בתי-המשפט להתעלם מן הנסיבות האישיות אל מול חומרת המעשה. הפצת עשרות טבליות סם מהווה רעה-חולה וכל מי שנתפש בכף, חייב ליתן את הדין בענישה קשה ומכאיבה.

נראה לנו כי העונש אשר הוטל על המשיבה אין בו כדי להוות מסר של ממש לא למשיבה עצמה ולא לחבריה.

...

מן הראוי הוא כי קול יצא מבית המשפט לפיו כל מי שנותן ידו להפצת סמים מסוכנים בכמות מסחרית - אחת דתו להישלח לבית הסוהר. מסר זה אולי יתרום את חלקו במלחמה בנגע הסמים המסוכנים. על בני הנוער לדעת כי במידה והם יהיו שותפים לרשת ההפצה של סמים מסוכנים, הרי גילם הצעיר ועברם הנקי לא יהווה מחסום בפני הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל".

לאור זאת החמיר בית המשפט המחוזי בדינה של המבקשת, ודן אותה למאסר בפועל של שבעה חודשים, בנוסף לקנס שגזר עליה בית משפט השלום.

על פסק דין זה הוגשה בקשת הרשות לערער שבפני.

3.

בבקשה טען בא כוחה של המבקשת כנגד המאסר בפועל שהוטל על המבקשת

על ידי בית המשפט המחוזי. בבקשתו עמד על כך שבין ביצוע העבירה ועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי חלפו למעלה מ17- חודשים, בהם לא הוחשדה המבקשת בביצוע כל עבירה שהיא, ובנסיבות אלה "אין כל אינטרס ציבורי ... בגזירת עונש של מאסר בפועל" על המבקשת, זאת ביחוד "כאשר בתווך נקבע עונש מותנה למבקשת (גזר הדין בבית המשפט השלום ברמלה)".

עוד מלין בא כוחה של המבקשת על פגיעה בעקרון אחידות הענישה, באשר "נאשם מס' 1 בת.פ . 1569/96 אשר יוחס לו החלק העיקרי בתיק, נגזר דינו באופן מידי בסמוך לביצוע העבירה ל6- חודשי מאסר בפועל אותם סיים לרצות מזמן , עברו הפלילי היה רב, וגילו מבוגר מגילה של המבקשת", ואילו "נאשם מס' 3, שנסיבותיו וחלקו בתיק דומים לנסיבותיה וחלקה של המבקשת נשפט ל5- חודשי מאסר על תנאי". המשיבה החליטה להגיש ערעור על קולת העונש רק לגבי המבקשת, ובקבלת הערעור על ידי בית המשפט המחוזי יש משום פגיעה בעקרון אחידות הענישה.

לבסוף קובל בא כוחה של המבקשת על עמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה בעבירות סחר בסמים על "בתי המשפט להתעלם מן הנסיבות האישיות אל מול חומרת המעשה". עמדה זו סותרת, לטענתו, את ההלכה הפסוקה של בית משפט זה, והביאה לכך שלא ניתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות של המבקשת: גילה הצעיר, עברה הנקי, היגמלותה מסמים וניסיונותיה להשתקם.

4.

הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה בירור שיפוטי שלישי.

יצויין , כי מתגובת המשיבה עולה כי מתוך שגגה מצד התביעה לא נמסר לבית המשפט כי לחובתה של המבקשת נזקף רישום פלילי קודם בעבירה של סיוע לאחר מעשה פשע, ובית משפט השלום וכן בית המשפט המחוזי יצאו מן ההנחה כי אין לה הרשעות קודמות. עוד יצויין כי שלא כנאשמים 1 ו3- הורשעה המבקשת גם בהפרת הוראה של בית המשפט בשלוש הזדמנויות, וכי חלקו של נאשם 3 בפרשה היה קטן יותר, ובכך יש להסביר את הפערים בין העונשים שנגזרו על נאשמים אלה ובין העונש שנגזר על המבקשת.

הבקשה נדחית.

על המבקשת להתייצב ביום 15.2.98 עד שעה 10:00 במזכירות בית משפט השלום ברמלה, לריצוי עונשה.