רע"פ 10507/06 מרדכי ספוזניקוב נ. מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה

המבקשים – אדם וחברה שבבעלותו – הועמדו לדין בפני בית-משפט השלום בתל-אביב באשמת עיסוק ברעלים ללא היתר, אי קיום תנאים שניתנו בהיתר רעלים, אחסנת רעלים שלא על-פי הוראות שניתנו, אי ניהול פנקס רעלים כדין ואי קיומו של צו לפינויים – כולן עבירות לפי חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993; ובעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995. כל זאת, לאחר שנמצאו מחזיקים, מוכרים ומאחסנים במחסני החברה שבראשון לציון חומרים רעילים שלא בהתאם למותר. אף שבית-משפט השלום זיכה את המבקשים ממקצת האישומים נגדם, הם הורשעו בעיקריו של כתב האישום, ודינם נגזר באופן הבא: על המבקש הוטל קנס בסך 100,000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 200,000 ש"ח לבל ישוב ויבצע עבירות מסוג זה, ואילו על החברה הושת קנס בסך של 80,000 ש"ח.

ערעור, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב התקבל חלקית, בהסכמת המשיבה, והמבקשים זוכו מעוד שניים מפרטי האישום נגדם. בהתאם, הופחת סכום הקנס שהוטל על כל אחד מהם ב-5,000 ש"ח. ביתר האמור בפסק-דינו של בית-משפט השלום, לא נמצא מקום להתערב, ומכאן הבקשה שבפני להתיר ערעור שני על ההכרעות שנתקבלו. בקשה זו מייסדת עצמה על טענה עיקרית, היא טענת ההגנה מן הצדק אותה העלו, ושבו והעלו, המבקשים בשתי הערכאות קמא.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים שצורפו לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. זאת, היות שכל הנטען בה מוגבל לענינם המסוים של המבקשים, ואין היא מעלה שאלות שלבירורן חשיבות משפטית כללית. לפיכך נמצא, על-פי ההלכה הנוהגת עמנו, כי אין כל עילה לברר את הסוגיה בשלישית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123). באשר לעונש שנגזר, לא זו בלבד שגם בסוגיה זו לא ניתנת בדרך כלל רשות לערעור נוסף (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650), אלא שגם לגופם של דברים איני רואה ממה יוכלו המבקשים להיבנות בטוענם, כי במקרה אחר היה העונש שנגזר קל יותר. כידוע, כל מקרה נבחן לגופו, וכל נאשם ונסיבותיו. איני סבור, כי בגוזרה את העונש שגזרה שקללה הערכאה הדיונית את מכלול הנסיבות בענינם של המבקשים שלא כראוי.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.