רע"פ 10519/09 עאמר חרבאוי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4773/09) מיום 24.11.2009 בו התקבל ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"פ 5094/07, כבוד השופט ד' מינץ ).

המבקש הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו במהלך פרשת ההוכחות בחמש עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח, עבירה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה ); שש עבירות של מרמה, ערמה ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה; שש עבירות של אי קיום דרישות, עבירה לפי סעיף 216 לפקודה; שש עבירות של מרמה או תחבולה, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: החוק ); ושש עבירות של אי הוצאת חשבונית, עבירה לפי סעיף 117(א)(13) לחוק. לפי המתואר בכתב האישום, במהלך השנים 2000-2005 היה המבקש בעל עסק להובלת ירקות ופירות, ובמסגרת עסקיו הוא נהג לאסוף ולהחזיר משטחים ריקים רבים וקיבל את הפיקדונות תמורתם. ברם, את הכנסותיו מהחזרת המשטחים לא רשם המבקש בספריו ולא דיווח עליהם לרשויות המס מתוך כוונה להעלים את הכנסותיו מרשויות המס. בד בבד, הוא דיווח על החזרת המשטחים תחת שמות שונים ומרבית השיקים שהוצאו כתשלום עבור המשטחים שהוחזרו, לא הוצאו על שמו. בנוסף לא דיווח המבקש על מלוא הכנסותיו מהובלת הירקות והפירות. בית משפט השלום גזר על המבקש 12 חודשים מאסר בפועל; 12 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך של 100,000 ש"ח.

המבקש ערער בפני בית המשפט המחוזי על חומרת העונש, וטענתו העיקרית היתה כי ביסוד גזר הדין עומדת ההנחה כי העלים "סכומי עתק" של מיליוני שקלים, ואילו על פי טענתו הנחה זו שגויה, וסכום העלמת המס עומד על 165,000 ש"ח בלבד. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו וקבע כי נראה שסכום העלמת המס קטן מזה שעמד ביסוד גזר הדין של בית משפט השלום, לפיכך הוחלט להפחית בעונש המאסר בפועל אשר הושת עליו, ולהעמידו על 4 חודשים. יתר חלקי גזר הדין נותרו על כנם.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש טוען כי יש מקום להקל בעונשו, וזאת לאור טענות של הגנה מן הצדק, עקרון אחידות הענישה, מניעת אפשרות לתשלום כופר, פגיעה בזכות ההיוועצות עם עורך דין ביחס לאפשרות הטלת כופר, וכן טענות בדבר גובה הקנס והימשכות ההליכים, אשר מצדיקים לטענתו הקלה בעונשו. בסיכומו של דבר טוען המבקש כי יש לבטל את עונש המאסר שהוטל עליו או להמירו בעבודות שירות, וכן להפחית את הקנס באופן משמעותי ולפרוס אותו לחמישה תשלומים.

דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור.

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. טענתו של המבקש בדבר סכום המס שהועלם התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי אשר הפחית באופן משמעותי את עונשו. אין מקום להתערבות נוספת בעונש אשר הוטל עליו בגין עבירות כלכליות חמורות.

בית משפט זה פסק לא פעם, כי בעבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות, ובכללן מצבו הכלכלי של האדם שדינו נגזר (ראו 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2006)). יפים לענין זה גם הדברים שנאמרו בע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 721, 727 (2004):

"עבירות ... הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית".

כמו כן, אין מקום לטענותיו של המבקש אשר מועלות בפעם הראשונה בפני בית משפט זה, ואשר לא נטענו בפני בית המשפט המחוזי. אין זה ראוי לעלות טענות מעין אלו בבקשה למתן רשות ערעור, וגם אין מקום לדון בהן לגופן בפני בית משפט זה, מאחר שלא מצאתי בהן כל יסוד.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.