פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10522/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
דניאל אלמגיש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70306/04 מיום 21.9.2005, שניתן על-ידי
כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר, סגנית-הנשיא ר' שטרנברג-אליעז והשופט ז' המר
בשם המבקש: עו"ד גדעון
צדיק
בשם המשיבה: עו"ד יריב
אבן-חיים
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 12410/97) בגין עבירה של אחזקת טובין מוברחים מבלי שהיה הצדק כדין להחזיקם, לפי סעיף 211(א)(2) לפקודת המכס [נוסח חדש], תשי"ז (להלן: פקודת המכס), עבירה של החזקת טובין טעוני מס שלא שולם המס המגיע עליהם, לפי סעיף 22(א)(3) לחוק מס קניה [טובין ושירותים], תשי"ב-1952 (להלן: חוק מס קניה), עבירה של הברחת טובין, לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס, עבירה של הגשת רשימון כוזב, לפי סעיף 212 (א)(4) לפקודת המכס, עבירה של הטעיית פקיד מכס, לפי סעיף 212(א)(9) לפקודת המכס, עבירה של התחמקות מתשלום מס שנתחייב בו, לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קנייה, עבירה של התחמקות מתשלום מס ערך מוסף, לפי סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, עבירה של מסירה בהצהרה או בתעודה שהוגשו לפקיד מכס, אמרה שאינה נכונה או אינה מדויקת, לפי סעיף 212(א)(6) לפקודת המכס ועבירה של מסירת ידיעה כוזבת או מסמך כוזב בפרט חשוב, לפי סעיף 22(א)(1) לחוק מס קניה.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר עסק בסחר רהיטים משומשים, שחרר מהמכס מכולה אשר הוזמנה מדנמרק על שמו, אשר בה הוברחה כמות רבה של סיגריות, אשר הוסוו מאחורי רהיטים משומשים (להלן: הטובין), תוך השתמטות מתשלום מיסי היבוא החלים על הטובין, בסך של כמיליון וארבע מאות אלף ש"ח.
ביום 6.11.2003 הרשיע בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (סגנית-הנשיא ז' הדסי-הרמן) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בציינו, כי המבקש לא עמד בחובת הראיה החלה עליו להוכיח שמעשיו בטובין היו כדין, בהתאם לסעיף 229 לפקודת המכס. ביום 10.12.2003 גזר בית-המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 150,000 ש"ח או שנים-עשר חודשי מאסר תמורתו.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענה, כי שגה בית-משפט השלום משקבע, כי המבקש ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. כן ערערה המשיבה על קולת הקנס הכספי שהוטל על המבקש.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית-הנשיא ד' ברלינר, סגנית- הנשיא ר' שטרנברג-אליעז והשופט ז' המר) דחה את ערעור המבקש בקובעו, כי קיימות כנגד המבקש ראיות, אשר מוכיחות מעבר לספק סביר את אשמתו גם מבלי להיזקק לחזקה שבסעיף 229 לפקודת המכס, וקיבל את ערעורה של המשיבה והעמיד את הקנס שהוטל על המבקש על סך של 250,000 ש"ח או 16 שישה-עשר חודשי מאסר תמורתם.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהותיר את קביעתו של בית-משפט השלום, בדבר אשמת המבקש, על כנה. לטענת המבקש, מחדלים שונים של המשטרה והמשיבה מנעו ממנו להוכיח את חפותו וכי, למעשה, אשמתו לא הוכחה כדין.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה חורגת מדלת אמותיו של מקרהו של המבקש וכי טענותיו נבחנו ונדחו על-ידי שתי ערכאות, תוך קביעת ממצאים עובדתיים ברורים.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש אף לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בית-משפט השלום קבע, כעניין שבעובדה, על-פי הראיות והעדויות שהיו בפניו, כי המבקש לא הפריך את החזקה העומדת כנגדו, בשל חלותו של סעיף 229 לפקודת המכס על עניינו. בית-המשפט המחוזי בחן את ממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום וקבע, כי די בהם כדי להביא להרשעתו של המבקש, גם בלא להזדקק לסעיף 229 לפקודת המכס. כידוע, ההלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מן הראיות ומן העדים שהופיעו בפניה (ראו ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205). גם במקרה שלפנינו, לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו ולהתערב בקביעותיו של בית-משפט השלום, אשר אומצו גם על-ידי בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ט"ז בסיוון תשס"ו
(12.6.2006).
ש ו פ ט