רע"פ 10563/08 אפריים אלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ושיבוש מהלכי משפט. הרקע להרשעה היה שאדם פנה למבקש וביקשו להזיז את הקטנוע שלו. בתגובה הלם המבקש עם אגרופו בפניו של אותו אדם. בעקבות כך התקשר אדם אחר למשטרה, וכאשר הבחין בו המבקש הוא איים עם סכין כי יחתוך את עצמו, כפי שעשה בפועל. בהמשך, משנחקר המבקש במשטרה טען בכזב כי המתלונן וחברו הם שגרמו לאותו חתך. מכוח הסדר הטיעון אותו גיבשו הצדדים עתרה המשיבה לגזור למבקש מאסר בן חודש וחצי שירוצה בעבודות שירות וכן פיצוי המתלונן בסכום של 1,000 ש"ח. הסדר עונשי זה נדחה בידי בית-משפט השלום, אשר גזר למבקש 6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 6 חודשים מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 1000 ש"ח.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל אביב וכוון נגד העונש, נדחה. במהלך הדיון הגנה המדינה על הסדר הטיעון, אולם נקבע, בדעת רוב ( כב' השופטים ז' המר וי' שבח ), כי "הסדר הטיעון סוטה, לדעתנו, סטיה ממשית ממדיניות הענישה המתחייבת ואיננו סבורים כי נסיבותיו האישיות של המערער, אותן שקלנו, מצדיקות סטיה כזו". בדעת המיעוט ( כב' השופטת ד' ברלינר ) נקבע, כי בנסיבות העניין אין מקום לסטייה מהסדר הטיעון, על-אף שהוא מקל עם המבקש יתר על המידה, וכי יש לתת משקל גם לעובדה שהמשיבה עותרת לאמץ הסדר זה.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לגישתו, בגדר ההחלטה שלא לקבל את הסדר הטיעון לא ניתן משקל הולם לנסיבות חייו הקשות. עוד נטען, כי אם יאלץ לשאת בעונשו במלואו יאבד המבקש את מקום עבודתו הנוכחי וימצא את עצמו ללא קורת גג.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא עוסקת בסוגית העונש הראוי במקרה פרטני, וככזו אין היא מעלה שאלה עקרונית בעלת השלכות על ציבור של מתדיינים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). זאת ועוד, בפסיקה נקבע לא אחת כי לבית-המשפט שמורה הזכות לדחות הסדר טיעון מקום שהסדר זה מפר את האיזון בין טובת ההנאה הגלומה בו לבין האינטרס הציבורי (ראו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 577 (2002); ע"פ 1281/06 בורשטיין נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (טרם פורסם, 16.4.2008)). במקרה זה, בחנו שופטי הרוב בבית משפט קמא את רכיביו של הסדר הטיעון המוצע, ומשמצאו אותו בלתי סביר בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום או עילה לבחון שאלה זו בפני ערכאה שלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.