פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1057/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יעקב לבני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 647/05 מיום 12.1.2006, שניתן על-ידי כבוד
סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א' שיף
בשם המבקש : עו"ד משה
גבע
בשם המשיבה: עו"ד יריב
אבן-חיים
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בחיפה (ת"פ 1565/03 ות"פ 2692/04) בגין תשע עבירות של אי הגשת דו"חות במועד, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף), יחד עם סעיפים 67(א), 69, 88(א) ו-119 לחוק מס ערך מוסף ותקנות 20 ו-23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן: תקנות מס ערך מוסף); שתי עבירות של הגשת דו"חות מבללי לצרף את מלוא התשלום הנובע מהם, לפי סעיף 118 לחוק מס ערך מוסף בצרוף סעיף 88(א) לחוק מס ערך מוסף ותקנות 20 ו-23 לתקנות מס ערך מוסף; עבירה של אי ניכוי מס מתשלומים לעובדים וקבלני משנה, לפי סעיפים 218 ו224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה); וארבע עבירות של אי העברת מס שנוכה, לפי סעיפים 219 ו-224א לפקודת מס הכנסה.
יש לציין, כי משהודה המבקש במיוחס לו, ביקש ביום 16.5.2005 לצרף תיק נוסף, בו הועמד לדין בבית-משפט השלום בחדרה (ת"פ 2692/04).
לפי הנטען בכתבי האישום, המבקש, אשר היה בעליה של חברת "ניאון פלסט ליבני בע"מ" (להלן: החברה), לא הגיש דו"חות תקופתיים עבור החברה בשנים 2002-2003, בשנת 2002 לא צרף בשני מקרים את התשלום הנדרש מדו"חות מס ערך מוסף אותם הגיש, לא ניכה מס הכנסה מהתשלומים אותם שילם לעובדיו ולקבלני המשנה שעבדו עבור חברתו בשנים 1997-1999, ולא העביר את סכומי מס ההכנסה שניכה ממשכורותיהם בשנים 2002-2003.
בית-משפט השלום בחיפה (השופט א' אליקים) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום וגזר עליו ביום 12.7.2005 עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 15,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א' שיף) דחה את הערעור בקובעו, כי לאור העובדה שלחובת המבקש עומדות הרשעות קודמות בעבירות מס, העונש שהוטל עליו נוטה לקולא ואין להתערב בו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואף מקל עם המבקש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור שבפני איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לא פעם פסק בית-משפט זה, כי בעבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה (3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, מדובר במי שאין זו לו הרשעתו הראשונה בעבירות מסוג זה וחרף האמון שנתנו בו בתי-המשפט, שב המבקש לסורו. בנסיבות אלו, העונש שהוטל עליו הינו מקל ביותר ואין כל מקום להתערב בו.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בסיוון תשס"ו
(20.6.2006).
ש ו פ ט