רע"פ 10577/04 סווטלנה קוסוי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקשת הוגש לבית-משפט השלום בחיפה כתב אישום (ת.פ. 3094/01), המייחס לה בחמישה אישומים, חמש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי לפי סעיף 432(א) לחוק העונשין וכן חמש עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383 + 393 לחוק העונשין.

המכנה המשותף לאישומים בכתב האישום כנגד המבקשת הוא קבלת כספים מאנשים, עולים חדשים, בטענות שווא, כאילו יש למבקשת קשרים עם אדם בחברת "עמידר", והוא יכול להשיג עבורם דירות במחירים זולים.

ביום 30.4.03 הרשיע בית-משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' טובי) את המבקשת באישומים 1, 2, 3 ו- 5 לכתב האישום וזיכה אותה מהאישום הרביעי, לאחר שהתביעה (להלן: המשיבה) חזרה בה מאישום זה. ביום 21.12.03 גזר בית-משפט השלום על המבקשת, בגין העבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי מורשה - שלושים ושישה חודשי מאסר, מתוכם שנים-עשר חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים. בגין העבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי נגזרו על המבקשת שנים-עשר חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים בפועל, מחציתם במצטבר ומחציתם בחופף למאסר בפועל, והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, שלא תעבור עבירה ממין זה. כמו-כן, הטיל בית-משפט השלום על המבקשת קנס בסך 20,000 ש"ח או שבעה חודשי מאסר תמורתו, והתחייבות כספית בסך 25,000 ש"ח, שלא לעבור על אחת מהעבירות בהן הורשעה למשך שלוש שנים.

על הכרעת הדין וגזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בחיפה. ביום 21.10.04 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' ברלינר, י' דר ו-כ' סעב) את הערעור הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש בקובעו, כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות הברורות של בית-משפט השלום, הנסמכות על קביעות מהימנות והגיונם של דברים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שבה המבקשת על טענותיה כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקשת הוא, כי שגה בית-משפט השלום בדחותו את גרסתה, לפיה לא ביצעה כל מרמה או מצב שווא, אלא מסרה את כל הכספים לאדם שהציג עצמו כעובד "עמידר" שמסוגל להשיג דירות בזול. עוד נטען, כי המשטרה לא ביצעה כל חקירה לאיתורו של אותו אדם והניחה כי אינו קיים. לעניין העונש טענה המבקשת, כי שגה בית-משפט השלום כאשר התעלם מהמלצת שירות המבחן ומנסיבותיה האישיות של המבקשת, והטיל עליה עונש מאסר לריצוי בפועל. לטענתה, הוצאתה של המבקשת ממעגל העבודה תמנע ממנה להחזיר חובותיה ולתמוך באביה. עוד הוסיפה וטענה המבקשת, כי בית-המשפט המחוזי שגה כאשר נמנע מלהתמודד עם המלצת שירות המבחן ועם נימוקיו של בית-משפט השלום לדחייתה, כמו גם עם מצבה הנפשי השברירי של המבקשת.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין מקום לברר את טענותיה העובדתיות של המבקשת בפני בית-משפט זה ביושבו כערכאה שלישית. גרסתה של המבקשת נדונה בהרחבה ובקפידה בהכרעת דינו של בית-משפט השלום. מדובר בקביעות עובדתיות על יסוד מהימנות והגיונם של דברים, שאין יסוד להתערב בהן. עוד מוסיפה וטוענת המשיבה, כי נסיבותיה האישיות של המבקשת אינן מהוות עילה לרשות ערעור בפני ערכאה שלישית, שכן שתי הערכאות אשר דנו בעניינה של המבקשת מצאו, כי יש להשית על המבקשת עונש בדרך של מאסר בפועל.

החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיה של המבקשת, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקשת לא הצביעה על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל , תק-על 97 (4), 17). במקרה שלפני, נוכח חומרת העבירות שביצעה המבקשת, ולאור העובדה, כי אין במקרה שלפני כל נסיבות מיוחדות, לא מצאתי הצדקה להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. המבקשת ביצעה עבירות חמורות תוך ניצול האמון שניתן בה, כאשר גזלה כספים מאותן מתלוננות קשות-יום תוך הצגת מצג שווא, כי "תשיג" להן דירה במחיר מוזל. כמו-כן, עברה הפלילי של המבקשת כולל עבירה דומה. בנסיבות אלה, לא מתקיימות אותן הנסיבות, אשר יש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינה של המבקשת.

אף קביעותיו האחרות של בית-המשפט המחוזי מקובלות עלי ולא מצאתי מקום להתערב בהן.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 22.11.04, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

המבקשת תתייצב ביום 9.1.2005 לא יאוחר מהשעה 10:00 בבוקר במשטרת חיפה לשם התחלת ריצוי עונשה.

העתק מהחלטתי זו יועבר למפקד משטרת חיפה לצרכי מעקב.