רע"פ 10583/07 דוד סויסה נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום בראשון-לציון נטען, כי במהלך ויכוח שפרץ בין המבקש לאשתו בחודש נובמבר 2005, הוא תקף אותה. משהגיעו שוטרים לביתם, הציג המבקש את עצמו כאחיהּ, ומשביקשו השוטרים לעכבו לחקירה, איים על אחד מהם ואף תקף אותו. המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של תקיפת בת-זוג, תקיפת שוטר והכשלתו וכן באיומים, עבירות לפי סעיפים 379 בצירוף 382(ב)(1), 275, 274(1) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נגזרו לו 8 חודשי מאסר ו-15 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן, הורה בית-משפט השלום על הפעלתם של שני מאסרים על תנאי, בני 3 ו-8 חודשים שעמדו נגדו. נקבע, כי מתוך אלה, ארבעה חודשים יצטברו למאסר בתיק הנוכחי, כך שבסך הכל היה על המבקש לשהות במשך 12 חודשים מאחורי סורג ובריח.

2.

המערער הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי, ובתקופה שחלפה עד לשמיעת הערעור הוא השתלב בתהליך של שיקום וגמילה מסמים. נוכח התקדמותו בתהליך הטיפולי, עתר המבקש להקל בעונשו כדי שלא יישלח לבית האסורים. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי בחודשיים בלבד מתוך המאסרים על תנאי שהופעלו ישא המבקש במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת הועמדה על 10 חודשים

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, אולם לא מצאתי כי הוכחה עילה לכך. העונש שהושת על המבקש נבחן לגופו בידי שתי ערכאות, ואלו מצאו אותו ראוי והולם, הן עקב חומרתן של העבירות בהן חטא, והן נוכח עברו הפלילי בתחום של אלימות כלפי בת זוג. הנה כי כן, לא הסוגיה המשפטית אותה מבקשים באי-כוחו של המבקש בפני בית משפט זה, עמדה לרועץ לשולחם, אלא מעשיו הקשים שהוענש אשר נגזר לו בגינם הנו קל ומתון.

לפיכך, הבקשה נדחית, וממילא נדחית לעיכוב ביצועו של העונש.