רע"פ 10613/07יצחק סלומון נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בכפר-סבא הרשיע את המבקש במספר עבירות: העלמת הכנסה, מסירת תרשומת כוזבת, ושימוש במרמה עורמה ותחבולה, עבירות לפי סעיפים 220(1), 220(2) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. חרף חומרתן של העבירות, לא עתרה המשיבה לגזירתו של מאסר ממש, וזאת נוכח מצבו הנפשי והבריאותי הקשה של המבקש. בעקבות כך נדון המבקש ל-8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000 ש"ח או שמונה חודשי מאסר תמורתו. כנגד פסק-הדין הגיש המערער ערעור לבית-המשפט המחוזי, אולם הערעור נדחה.

2.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. לטענתו, נוכח מצבו הכלכלי, לא יעלה בידו לשלם את הקנס, ועל כן יאלץ להיאסר תמורתו. לשיטתו, הטלתו של עונש זה, קודם לקבלת תסקיר של שירות המבחן, נעשתה בחוסר סמכות. בא-כוחו של המבקש הוסיף ותיאר את מצוקותיו של המבקש וניסיונות אובדניים שביצע. על רקע כל אלה נטען, כי השמת המבקש מאחורי סורג ובריח משולה – כך ולא פחות – לחריצת דינו למוות, ולפיכך זכאי הוא לזכות ערעור אוטומאטית (סעיף 202 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). בשולי בקשתו עתר המבקש לבחון מחדש פגמים בהליך, ובכללם העובדה שלא הוצאה לו שומה; החלטת בית-משפט השלום להטיל חיסיון על שמו של המודיע אשר הפליל אותו; וזכאותו – כך לשיטת המבקש – לחסות בצלו של הפטור ממס הכנסה לו זכאית אשתו בשל נכותה.

3.

בבקשה זו אין ממש, ודינה להידחות. המבקש משליך יהבו על סעיף 38 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 שכותרתו "תסקיר חובה". ברם, הוראת סעיף זה מקנה לשר המשפטים סמכות לסייג את תחולתה, וכך אכן נעשה. באכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ"ד-1964 קבע השר, כי לא יידרש תסקיר חובה בעניינו של מי שמלאו לו 21 שנה ביום ביצוע העבירה, וכזה הוא המבקש. כך או כך, המבקש לא נדון למאסר, אלא לקנס שכנגדו נקצב מאסר, ולעניין זה אין בית המשפט חייב להידרש לקבלת תסקיר מבחן.

הנה כי כן, מדובר בבקשה להעמיד את העונש לו ראוי המבקש בפני ערכאה שלישית, והרי ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש אינה מקימה עילה למתן רשות לערער. אכן, לכלל זה נקבעו חריגים, אולם משעניינו של המבקש, על נסיבותיו המיוחדות, נבחן בפני שתי ערכאות ובפרוט רב, אין מקום ללבנו בשלישית.

הבקשה נדחית.