רע"פ 1069/03 משה הלל נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס ומעשה מגונה בפומבי. זאת, לאחר שביצע במהלך השנים 2000-1999, בהיותו על סף בגרות, שורה של מעשים מיניים בקטין שהיה אז כבן 8, כאשר בחלק מן המקרים צירף המבקש למעשים אף את חברו. בגזר-דינו קבע בית-משפט השלום, כי המבקש לומד כיום בישיבה, נשוי ומבקש לשקם ולתקן את דרכיו; כי לאור נתוניו האישיים של המבקש – כפי שהובאו בפני בית-המשפט בתסקיר שירות-המבחן ובדו"ח פסיכודיאגנוסטי – קיים חשש ממשי שעונש מאסר עלול לגרום לו לנזק גדול בנפשו ובגופו; וכי מנגד מדובר בעבירות חמורות במיוחד שבוצעו במספר רב של הזדמנויות והמחייבות ענישה משמעותית. לפיכך הטיל בית-המשפט על המבקש 30 חודשי מאסר מתוכם 16 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על חומרת העונש, בגדרו טען בא-כוחו כי נתוניו האישיים דלים מאוד, כי הבנתו החברתית נמוכה ביותר, כי המבקש הודה מייד בעבירות, וכי המבקש חזר בתשובה, התחתן ולומד בישיבה.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי התסקירים שעמדו בפני בית-משפט השלום היו שליליים ביותר, כי המבקש לא הביע נכונות לטיפול, כי העבירות החמורות בהן הורשע מחייבות מאסר מאחורי סורג ובריח, וכי מצבו הנפשי של המבקש לא מנע ממנו לדעת את הפסול שבמעשיו. דעת הרוב הייתה, כי יש לדחות את הערעור, שכן אין מקום להקל עם המבקש מעבר להקלה המשמעותית שהקל עמו בית-משפט השלום, אשר שקל את מכלול השיקולים בעניינו של המבקש. דעת המיעוט סברה, כי בהתחשב במהפך שעבר המבקש בחייו, יש להעמיד את עונשו על 12 חודשי מאסר בפועל.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה נטען כי אך בשל העיכוב בהגשת כתב-האישום כנגד המבקש, הוא הוגש לבסוף לבית-משפט השלום ולא לבית-משפט לנוער; כי תפקודו של המבקש נמוך בהרבה מהצפוי מבני גילו; כי הניסיון להרתיעו באמצעות עונש מאסר אינו הולם את מצבו השכלי והנפשי; וכי היה מקום לתת משקל יתר לשיקול השיקומי, ולאפשר למבקש להמשיך בדרך השיקום שבה החל, שכן קיים חשש ממשי שעונש מאסר עלול לשבש את עולמו ולחרב את יסודות שיקומו, כפי שאף קבע בית-משפט השלום.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. שכן, כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגוף העניין יש לדחות את טענות המבקש. נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זה הליך שיקומו לאחר ביצוע המעשים, עמדו בפני שתי הערכאות דלמטה והובאו במסגרת שיקוליהן. דווקא משום ההתחשבות בנסיבותיו האישיות, הקלו הערכאות הקודמות עם המבקש, ונגזר עליו עונש שאיננו חמור כלל יחסית לחומרת המעשים שביצע על-פני תקופה ארוכה ובמספר רב של פעמים.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתאריך 16.2.03 עד השעה 12:00.