רע"פ 10694/08 מרדכי דמתי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במהלך שנת 2004 הכיר המבקש, יליד שנת 1954, קטינה ילידת 1989 באמצעות האינטרנט. בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום נטען, כי המבקש נפגש עם הקטינה מספר פעמים, הובילה לביתו שם קיים עמה יחסי מין מלאים. בגין כך יוחסו לו עבירות של בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום.

במהלך משפטו הכחיש המבקש כי ביצע את העבירות שיוחסו לו. הוא אישר כי הכיר את המתלוננת ושהיא ביקרה בביתו, אולם כל שעשה היה לנסות לסייע לה במצוקותיה מבלי שמעשיו גלשו לתחומים האסורים על פי החוק. את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי תוך שהוא נותן אמון בגרסת הקטינה (ראו הכרעת הדין בעמ' 221): "עדותה... היתה עיקבית והיא תיארה את מערכת היחסים עם הנאשם באופן ברור, הגם שהודתה כי הוא לא פעל נגד רצונה, וכי היתה זקוקה לתמיכתו ולקשר עמו מבחינה נפשית... היא לא העצימה את הסיטואציה, לא החסירה והיתה שלווה וכנה לאורך כל הדרך".

לגרסתה של הקטינה מצא בית המשפט תימוכין בעדות אמה, יומנה האישי ותדפיס השיחות בין השניים. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המבקש היה ער לגילה של הקטינה, ועל כן הרשיעו בעבירה של בעילה בהסכמה של מי שהיתה בת למעלה מגיל 14 ומתחת לגיל 16. בעקבות כך נדון המבקש ל-4 שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטינה בסכום של 25,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולכך אין בידנו להיעתר. חלק מהשגותיו מצויות במישור העובדתי, וכידוע הלכה היא כי בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בממצאים מתחום זה, מקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה. למעלה מן הדרוש נוסיף, כי בדקנו את טענות המבקש גם לגופן, ולהשקפתנו הרשעתו מבוססת היטב ואין מקום או עילה לשנות ממנה. גם בסוגיית העונש לא מצאנו מקום להורות על קיומו של ערעור שני. בפני בית המשפט המחוזי עמדה הערכת מסוכנות שנעשתה כ-9 חודשים קודם למתן פסק הדין בערעור, ובית המשפט היה רשאי לראות בה חוות דעת עדכנית. כך או כך, העונש אינו חמור כלל ועיקר, ולפיכך הבקשה נדחית.